אחינו היקר,
זהו עניין של אמונה. אדם שמעדיף את העולם הזה על פני העולם הבא, יראה בשקר, בהטעיית אנשים ובהוספת רמאות לעסקיו, למען רווח קטן, כהישג וכמקור גאווה; ואילו מאמין שאינו מקריב את העולם הבא למען העולם הזה, יראה בכך השפלה. זאת משום שהוא שמע לאזהרות האלוהיות והנבואיות.
“עבדי הרחמן (האמיתיים) הם אלה ההולכים על הארץ בענווה, וכאשר יתגרו בהם הטיפשים…”
‘הישארו בשלום.’
“ככה סתם אומרים.”
(אל-פורקאן, 25:63)
“אל תתגאה ואל תתנשא על פני האדמה, כי לא תבקע את הארץ ולא תגיע לגובה ההרים.”
(הַמַּסְרִיעִים, 17:37)
וְ
“אל תתגאה על בני אדם, ואל תלך ביהירות על הארץ! כי אלוהים אינו אוהב את המתגאים והמתנשאים.”
(סورة لقمان 31/18).
“מי שמתגאה או הולך ביהירות, יבוא לפני ה’ כשה’ כועס עליו.”
(אחמד אבן חנבל, II, 118).
חיוך (המאמין) לאחיו הוא צדקה. הציווי על הטוב וההימנעות מן הרע הם צדקה. הדרכת מי שאיבד את דרכו היא צדקה. והסרת אבנים, קוצים, עצמות וכדומה מן הדרך היא צדקה עבורך.
(תִּרְמִזִי, בִּרְר, 36.)
“אכן, אללה יתעאלה הוריד לי את ההתגלות שתהיו צנועים.”
(ריזאזו’ס-סאליחין, II, 37).
“מי שמתנהג בענווה למען אללה, אללה יגביה את מעמדו.”
(מסלם, ביר וסילה, 69; תרמיזי, ביר, 82).
האזהרות והבשׂורות הללו צריכות להיות מקור לסבלנות.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
