1. האם מותר לאדם שחייב כסף לתת את צדקתו לנושה במקום לפרוע את חובו? האם הצדקה תתקבל?
2. האם חובת הזכאת נופלת על אדם שהיה חייב בזכאת, אך נהיה עני ונפטר בטרם שילם את הזכאת?
3. כיצד משולמים חובותיו של אדם שנפטר כשהוא חייב?
אחינו היקר,
שאלה 1:
האם מותר לאדם שחייב כסף, לאחר מות החייב, לתת את צדקתו לנושה? האם הצדקה תתקבל?
תשובה 1:
כדי שהזכאת תהיה תקפה, יש להעביר את הכסף או הרכוש שניתן לעני לרשותו, כלומר להפוך אותו לרכושו. זה מתבצע על ידי מסירת הזכאת בפועל לעני.
(אבן עאבדין, רד אל-מוכתר, 3/171)
מכיוון שאין בעלות על נכסי הזכאת עבור הנפטר, לא ניתן להשתמש בהם לפירעון חובותיו.
– אדם שאינו בחיים ואינו חייב במתן זכאת,
תשלום חובו של מי שאינו מסוגל לשלם אותו, וחישובו כצדקה, יהיה תקף.
– מי שרוצה לעשות זאת עבור מישהו שנפטר,
הוא נותן את הזכאת לקרובו, וממליץ לקרוב זה להשתמש בכסף שברשותו כדי לשלם את חובות המת.
– אי אפשר לשלם חוב ישירות בשם המת ולחשב זאת כצדקה;
כי על האדם שצריך לשלם את חובו, להיות קודם כל בעל הסכום שהוא צריך לשלם, ורק אחר כך לשלם את חובו.
המת אינו יכול להיות בעלים של דבר, אינו יכול לרכוש רכוש.
לסיכום
תשלום חובו של הנפטר אינו נחשב לקיום מצוות זכאת.
אולם, אם אחד מיורשי הנפטר, שרכושו הנותר אינו מספיק לפרוע את חובותיו, הוא עני, ורוצה לפרוע את חובות הנפטר בכספי צדקה שקיבל, הדבר מותר. זאת משום שכספי הצדקה עברו לבעלותו, ולכן יש לו את הזכות להשתמש בהם כרצונו.
שאלה 2:
האם חובת הזכאת נופלת על אדם שחייב בזכאת, אך נהיה עני ונפטר בטרם שילם את הזכאת?
תשובה 2:
מי שלא נתן את הזכאת בזמנה, ואחר כך נהיה עני ומת מבלי לשלם את חוב הזכאת, אינו פטור מאחריות הזכאת. במקרה כזה, עליו להוריש בצוואתו ליורשיו את חוב הזכאת. אם ימות מבלי להוריש, יחשב חוטא. אם יורשיו יתנו את הזכאת בשמו, יש לקוות שיפטור מחוב זה.
אם נכס שחלה עליו חובת זכאת אבד בדרך שאינה בשליטת הבעלים, כגון גניבה, אובדן או שוד, בין אם הנישום מסוגל לשלם ובין אם לא,
לפי ההלכה החנפית, חובת הזכאת על אותו נכס מתבטלת.
אם אין רכוש, אין חובה לתת צדקה.
לדעתם של מלומדי הלכה אחרים, חובת הזכאת נמשכת.
הנישום חייב לשלם אותו.
אולם, הוסכם פה אחד כי יש לשלם זכאת על רכוש שנתרם או נמכר.
(אבן עאבדין, רד אל-מוחתאר, 3/176, 183; בילמן, אילמיהל, עמ’ 321-322)
שאלה 3:
כיצד משלמים את חובו של אדם שנפטר כשהוא חייב?
תשובה 3:
החובות מתחלקים לשני סוגים: חובות כלפי אלוהים וחובות כלפי בני אדם.
חובות כלפי אלוהים
אם אדם עומד למות, ועדיין חייב צום, ואינו מסוגל להשלים את הצום, הרי זה חוב כלפי אללה. עליו להוריש לאפוטרופוס שלו את הצוואה לשלם את חוב הצום באמצעות כופר.
(אל-מרגינאני, אל-הדאיה, כרך ב’, עמוד 270)
אם יוריש אדם את חובותיו, כגון זכאת וכפרות, על יורשיו למלא את צוואתו מתוך שליש מנכסיו. אולם, אם לא הוריש, רשאים יורשיו, אם ירצו, לפרוע את חובו.
(זילאי, תביין, 6/230)
חובות השייכים לעבדים
הנביא מוחמד (עליו השלום):
– הדגיש את חשיבות פירעון החובות בחדית’יו.
(נסאי, ביו’, 98),
– הוא תיאר כחטא את מצבו של אדם שמתייצב בפני אלוהים כשהוא חייב חובות, מבלי להשאיר אחריו נכסים שיכסו את חובותיו.
(אבו דאוד, אל-סִּחְר, 9)
– הוא הצהיר כי רוחו של הנפטר תישאר כבולה לחובו עד שחוב זה יוסדר.
(אבן מאג’ה, צדאקה, 12)
– הוא לא היה מקיים תפילת אשכבה על המת עד שיוודא שחובותיו שולמו, אם היו כאלה.
(מוסלם, פרעאיז, 14; נסאי, ג’נאיז, 67)
כי
בדתנו, מצווה עלינו לכבד את זכויות האדם.
נאמר כי אין איש יכול לסלוח על הפרת זכויות אדם, אלא אם כן יסלח מי שזכויותיו נפגעו. בנאום הפרידה אמר שליח אללה (ע”ה):
“הוי אנשים! נפשותיכם, רכושכם, כבודכם וצניעותכם אסורים זה לזה עד שתפגשו את אדונכם.”
(חסין מפני נגיעה).
”
(בוכארי, חאג’, 132)
הורה/הנחה/ציווה.
לכן, אם לנפטר יש חובות, הם ישולמו מכלל נכסיו שנותרו לאחר הוצאות הלוויה והקבורה.
בקוראן, קדימות החובות על פני חלקם של היורשים.
“זה”
(חלוקת רכוש הנפטר)
אחרי צוואתו או חובו.”
(נשים, 4/11)
כפי שצוין בפסוק.
(אל-מוסלי, אל-אחתיאר, 4/427-428)
אם העיזבון, כלומר כלל הנכסים שהותיר הנפטר, אינו מספיק לכיסוי כל החובות, אזי העיזבון כולו יחולק בין הנושים בהתאם לשיעור חובותיהם.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
