אני לא אדם שפתוח לביקורת, ולכן כשאני נתקל בביקורות או הערות שאינן לרוחי, אני מייצר במוחי תיאוריות שליליות רבות כלפי אחי המוסלמי; מתעוררים בי רגשות של עוינות וטינה, אינני מצליח לשלוט בהם, ואני נתקע על דברים פשוטים. מה עלי לעשות? האם אלו הרהורים טורדניים? האם אין לי שום צדק?
אחינו היקר,
לראות את הביקורת וההערות של אחינו ואחיותינו בעין טובה זוהי עבודת אלוהים.
זה גם יכול לגרום לנו לראות כמה מהחסרונות והפגמים שלנו.
כיוון שאין רע בלי טוב, אלו גורמים לשבירת האגו שלנו ולזהירות יתרה. כך נמנעים אנו מליפול בפח יצרינו ושטננו.
מצד שני, ביקורת על דעותינו או התנהגותנו משחררת אותנו מגאווה. זה עדיף על התרברבות ועל התנשאות. אנו מאמינים שיהיה לנו קל יותר אם נתבונן בהיבטים אלה של הנושא.
התנהגות מתוך אמונה טובה:
לפרש דבר שאין לגביו הכרעה ברורה לטובה.
ספקנות:
לפרש לרעה דבר שאין לגביו פסיקה מוחלטת.
“הוי אלה אשר האמינו! הימנעו מרוב החשדות, כי חלק מן החשדות חטא הוא. אל תחקרו אחר פגמי זולתכם, ואל ירכל אחד מכם על זולתו. האם יחפוץ אחד מכם לאכול בשר אחיו המת? הנה תיעבם אתם זאת. לכן יראו אתם את אלוהים, כי אלוהים הוא מקבל התשובה ורחום.”
(הח’ג’ראת, 49/12)
חשד,
“לְהַנִיחַ, לְהַעֲרִיךְ”
שפירושו.
התנהגות מתוך אמונה טובה/תום לב.
,
להסתכל על הצד הטוב של הדברים, גם אם מדובר במשהו שניתן לפרש אותו לטובה ולרעה.
זה אומר. ההפך מזה
חשדנות
הָיָה
“להסתכל על הכל בצורה שלילית, פירושו לפרש את מעשיהם והתנהגותם של אנשים לרעה.”
כאשר יש ודאות במקרה מסוים, ברור שאין מקום להשערות. לדוגמה, אם אדם מגן בגלוי על כפירה, אין מקום להשערות, ופוסקים שהוא כופר; אולם, כאשר מוסלמי אומר דברי כפירה, במקום להכריז עליו מיד ככופר, עדיף לנהוג בדרך של חסד ולחשוב שהוא אמר את הדברים מתוך בורות ולא מתוך כפירה.
הסיבה העיקרית שגורמת לאדם לחשוד,
זהו פגם באופיו או עיוות בסדר חייו. אדם שמרמה תמיד את סביבתו, יקבל את דברי כולם בחשדנות ויחפש תחבולה או מזימה מאחורי כל מעשה.
קטע מעורר השראה מתוך “נור קולליאטי” המלמד את המשמעות הזו:
“כן, האדם מצווה על חסד וטוב לב. על האדם להחשיב את כולם כנעלים ממנו. שלא יפיץ את חוסר המוסר שבו לאחרים מתוך מחשבה רעה. ושלא יגנה את מעשיהם של אחרים, שאינו מבין את חכמתם.”
(מסנאוי-י נוריה, קטרה עמ’ 66)
השימוש החשוב ביותר בחושן-הדעת הוא להאמין, בעת אסונות ופגעים שמעבר ליכולת האדם, כי לגורל יש היבט של חכמה ורחמים, ולהימנע מתלונות ומרידה. שליח אללה (ע”ה) מלמד אותנו את המשמעות הזו בחדית’ הבא:
“עלינו להסתכל עכשיו על הצד הטוב, היפה והמנחם של הדברים, כדי שדברים חסרי משמעות, מיותרים, מזיקים, מטרידים, מכוערים וחולפים לא ימשכו את תשומת לבנו ולא יטרידו את לבנו.”
(הקרנות, עמ’ 509)
התנהגות מתוך אמונה טובה,
זהו ענף חשוב של המוסר הטוב. הנפש והשטן הם אויביה של תכונה טובה זו. לכן, עלינו לעשות כל שביכולתנו להטות את בחירתנו אל עבר ההשערה הטובה ולמנוע את נפשנו מן ההשערה הרעה.
הימנעות מאנוכיות בהטפה ובהדרכה
בשיחה אישית עם אדם שמוסבר לו הצדק והאמת, יש להיזהר שלא להפוך את השיחה לדיון. כי בדיון, מי שמדבר אינו הצדק אלא האגו והאנוכיות. לכן, יהיו דברינו ומה שנאמר משכנעים ורהוטים ככל שיהיו, לא יהיה להם כל השפעה על בן שיחנו, ולא יזכו לקבלה טובה.
כאשר אנו מסתכלים על הנושא מנקודת מבט פסיכולוגית
אז יתברר חוסר התועלת והיעילות של הדיון. שהרי, כפי שאנו, בהכנותינו לדיון, מנסים לצייד עצמנו ברעיונות ובמחשבות שיביסו את יריבנו, כך גם יריבנו עשה את אותה הכנה לפחות כמונו. הוא בוודאי ישיב לראיותינו בראיות נגדיות, והדיון יכנס למעגל קסמים כזה, שגם אם ימשך ימים, לא יגיע לשום תוצאה.
האדם אינו אחראי, בעזרת השם, על מחשבות רעות המתעוררות בנפשו, כל עוד אינו מביען.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
