אחינו היקר,
תַּוְחִיד:
“האחדה” פירושה “להאמין שאין אלוהים מלבד אללה”. “לשנן את המילים ‘לא אלוהים אלא אללה'”.
המשמעות היא.
תַּוְחִיד
כשמזכירים את זה, מיד עולה בראש…
“אין אלוהים מלבדו”
הדיבור מגיע. הדיבור הזה
“מילת הייחוד”
נאמר, ומעיד שאין אלוהים מלבד אללה.
העולם הזה תואר במגוון דימויים. אחד מהם הוא…
“ארמון היקום.”
התאחדות האמונה היא להכיר בסולטאן של הארמון הזה כאחד, לייחד אותו ולא לשתף איתו שום דבר.
לא ייתכן שרצפת ארמון היקום תהיה של מישהו אחר, ותקרתו של מישהו אחר. שטיחי הארמון, מנורותיו ושאר חפציו לא הובאו ממקום אחר והורכבו כאן. כל דבר בארמון, וחשוב מכל, כל אורח, נולד מתוך הארמון. נתבונן בפרח: יש לו חלק מכל דבר בארמון, מהאדמה ועד השמש. נתבונן בגוף האדם: יסודות הארמון, היסודות, קיימים גם בו.
ההרים ניצבים במישורים ככסאות, לא כאילו הובאו ממקום אחר, אלא כאילו צמחו מתוך המישור עצמו. הפירות נאחזים בענפים, לא כאילו יובאו ממקום אחר, אלא כאילו צמחו מתוך העץ עצמו.
התינוק יושב בחיק אמו. לא הגיע ממדינה אחרת, אלא גדל ברחמה. השמש הפכה למנורה בארמון הזה. לא נקנתה ממקום אחר, אלא נבראה יחד עם השמים.
במציאות הזאת, ישנם אינספור יצורים שחוברו יחדיו, אוחדו, נקשרו ביניהם, והעולם הזה הפך לארמון. האנשים שחושבים על כך, קוראים את “שמע ישראל” ומבינים שארמון זה, על כל מרכיביו, הוא רכושו ויצירתו של אללה בלבד.
הצהרת האחדות של האל
אף על פי שמשמעותה היא שאין אלוהים מלבד אללה, המילה הזו מופיעה בטקסט.
אלוהים
מכיוון ששמו כולל בתוכו את כל השמות האלוהיים,
“אין מחיא אלא אללה”
(מציל חיים)
אין בורא מלבד אללה.
(יצירתי)
אין אדון מלבד אללה.
הוא גם מכיל משמעויות כגון אלה. לפיכך, בתוך אחדות זו טמונות אחדויות רבות כמספר השמות האלוהיים.
ישנם מבין חכמינו המגדירים את הייחוד (האחדות) כ-
“עיוני ומעשי”
הם מחלקים זאת לשניים. לפי חלוקה זו, הידיעה כי אללה הוא אחד וכי כל האחדויות ביקום מעידות על אחדותו, היא תמיד תאולוגיה תיאורטית (תאולוגיה של ידע). תאולוגיה מעשית (תאולוגיה של מעשה) היא שליטתה המוחלטת של אמונה זו באחדות האל בעולם המעשה של האדם.
הפתיחה המבורכת (סورة אל-פתיחה)
“אִיָּכָא נַעֲבֹד וְאִיָּכָא נִסְתָּעֵן.”
הפסוק הקדוש הזה מלמד אותנו את עקרון האחדות המעשית:
“רק לך אנו עובדים, ורק ממך אנו מבקשים עזרה.”
אנו פונים רק אל הכיוון שאתה מציין, אנו משתחווים רק בפניך, אנו כורעים ומשתטחים רק לך. אנו מקדישים את מחשבותינו רק לדברים שאתה מרוצה מהם, ואנו מניחים בלבנו רק את האהבות שאתה מרוצה מהן.
כפי שמי שסוגד רק לאל אחד משתחרר מן השפלה של עבודת אלילים, כך גם מי שמבקש עזרה רק ממנו משתחרר מן הצורך לרדוף אחר סיבות, מלהיות עבד לאירועים. והוא מוצא מקלט באלוהיו בביטחון מוחלט. זוהי הנאה עילאית ביותר, וגם כוח עליון.
הדרך להיות מאמין מושלם באמת עוברת דרך השגת שלמות הן באמונה המדעית והן באמונה המעשית.
האחדות אינה מוגבלת רק לדברים אלה.
שמות תואר, שמות עצם ופעלים
גם כאן מדובר על אחדות. ניתן לסכם זאת כך:
תַּוְחִיד אֶלְאַפְעַל:
“לדעת שאין לשום סיבה השפעה על בריאת הדברים וניהולם”, “הוא להאמין שרק אללה הוא הבורא היחיד”.
אחדות התארים:
“הכוונה היא להכיר בכך שגם התכונות המיוחסות לברואים, כגון ידע, כוח ורצון, הן יצירותיו של אללה, ולא לייחס להן קיום עצמאי.”
ייחוד העצמות:
“לדעת שכל הקיים הוא כלאחר יד לעומת מהותו וקיומו.”
להחיות, להמית, לרפא, להדריך, לפרנס – כל אחד מהם הוא פועל נפרד.
הפעלים הללו, שאין להם סוף, מבוססים על אותם שמות תואר. שמות תואר אלו…
“חיים, ידע, כוח, שמיעה, ראייה, רצון, דיבור, בריאה”
אלו הן תכונותיו. הידיעה שכל הפעולות האינסופיות המתבצעות בעולם הבריאה נובעות מתכונות אלוהיות אלו, היא אחדות הפעולות (תַוְחִיד אל-אפעאל).
אולם, לייחס את התארים הללו לאדם אחד בלבד,
אחדות העצמות
הוא.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
