אחינו היקר,
תַוְחִיד: פירושו “איחוד”, “אמונה שאין אלוהים מלבד אללה”, ו”חזרה על המילים ‘לא אלוהים אלא אללה'”.
כאשר מזכירים את המילה “תַוְחִיד” (אחדות האל), מיד עולה בדעתנו המשפט “לָא אִלָה אִלָא אלְלָה” (אין אלוהים מלבד אללה). משפט זה נקרא “כַּלִמַת א-תַוְחִיד” (מילת האחדות) והוא מצהיר שאין אלוהים אמיתי מלבד אללה.
העולם הזה זכה לכינויים שונים. אחד מהם הוא “ארמון היקום”. האמונה באחדות האל (תַוְחִיד) היא האמונה באחדותו של שליט הארמון הזה, בהיותו יחיד ואין לו שותף.
לא ייתכן שרצפת ארמון היקום תהיה של מישהו אחר, ותקרתו של מישהו אחר. שטיחי הארמון, מנורותיו ושאר חפציו לא הובאו ממקום אחר והורכבו כאן. כל דבר בארמון, וחשוב מכל, כל אורח, נולד מתוך הארמון. נתבונן בפרח: יש לו חלק מכל דבר בארמון, מהאדמה ועד השמש. נתבונן בגוף האדם: יסודות הארמון, היסודות, קיימים גם בו.
ההרים ניצבים במישורים ככסאות, לא כאילו הובאו ממקום אחר, אלא כאילו צמחו מתוך המישור עצמו. הפירות נאחזים בענפים, לא כאילו יובאו ממקום אחר, אלא כאילו צמחו מתוך העץ עצמו.
התינוק יושב בחיק אמו. לא הגיע ממדינה אחרת, אלא גדל ברחמה. השמש הפכה למנורה בארמון הזה. לא נקנתה ממקום אחר, אלא נבראה יחד עם השמים.
במציאות הזאת, ישנם אינספור יצורים שחוברו יחדיו, אוחדו, נקשרו ביניהם, והעולם הזה הפך לארמון. האנשים שחושבים על כך, קוראים את “שמע ישראל” ומבינים שארמון זה, על כל מרכיביו, הוא רכושו ויצירתו של אללה בלבד.
השם “אללה” ב”שמע ישראל” (הצהרת האמונה המוסלמית) מציין לא רק את אללה כאל היחיד, אלא גם כולל בתוכו את כל שמותיו האלוהיים. לכן, הוא מכיל בתוכו משמעויות כגון: “אין מחייה (נותן חיים) מלבד אללה, אין בורא (יוצר) מלבד אללה, אין מלך מלבד אללה”. בכך, בתוך ה”שמע ישראל” טמונים מספר הצהרות אמונה כמספר השמות האלוהיים.
חלק מן החכמים מחלקים את האמונה באחדות האל לשני סוגים: “האחדות המדעית” ו”האחדות המעשית”. לפי חלוקה זו, הידיעה כי האל הוא אחד וכי כל האחדויות ביקום מעידות על אחדותו, היא האחדות המדעית. האחדות המעשית, לעומת זאת, היא שליטתה המוחלטת של אמונה זו באחדות האל בעולם המעשה של האדם.
הפסוק “אִיָּאكَ נַעְבُדُ וְאִיָּאكَ נַסְתַעִין” מתוך סורת אל-פַאתיחה מלמד את עקרון התوحִיד המעשי: “רק לך אנו עובדים ורק ממך אנו מבקשים עזרה”. אנו פונים רק אל הכיוון שאתה הראית, אנו עומדים רק בפניך, אנו משתחווים וסוגדים רק לך. אנו משתמשים בשכלנו רק לדברים שאתה מרוצה מהם, ואנו מניחים בליבנו רק את האהבות שאתה מרוצה מהן.
כפי שמי שסוגד רק לאל אחד משתחרר מן השפלה של עבודת אלילים, כך גם מי שמבקש עזרה רק ממנו משתחרר מן הצורך לרדוף אחר סיבות, מלהיות עבד לאירועים. והוא מוצא מקלט באלוהיו בביטחון מוחלט. זוהי הנאה עילאית ביותר, וגם כוח עליון.
הדרך להיות מאמין מושלם באמת עוברת דרך השגת שלמות הן באמונה המדעית והן באמונה המעשית.
האחדות אינה מוגבלת רק לזה. היא חלה גם על תאריו, שמותיו ופעולותיו. ניתן לסכם זאת כך:
תַּוְחִיד אֶלְאַפְעַל:
“לדעת שאין לשום סיבה השפעה על בריאת הדברים וניהולם”, “הוא להאמין שרק אללה הוא הבורא היחיד”.
אחדות התארים:
“המשמעות היא להכיר בכך שגם התכונות המיוחסות לברואים, כגון ידע, כוח ורצון, הן יצירות של אלוהים, ולא לייחס להן קיום עצמאי.”
ייחוד העצמות:
“לדעת שכל הקיים הוא כלאחר יד לעומת מהותו וקיומו.”
הענקת חיים, הריגה, ריפוי, הדרכה, פרנסה – כל אלו פעולות נפרדות. פעולות אלו, שאין להן סוף, נשענות על אותם שמות תואר. שמות תואר אלו הם: “חיים, ידע, כוח, שמיעה, ראייה, רצון, דיבור, בריאה”. הכרת כל הפעולות האינסופיות המתבצעות בעולם הבריאה מתוך שמות תואר אלוהיים אלו, היא אחדות הפעולות (תַוְחִיד אל-אפעאל). הַשְׁתָּת שמות תואר אלו לישות אחת בלבד, היא אחדות הישות (תַוְחִיד אל-זַאת).
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
