אחינו היקר,
ניאוף,
באיסלאם, ובכל הדתות השמימיות שקדמו לו, הוא נחשב למעשה אסור ומגונה ביותר. הוא נמנה על החטאים הגדולים. מכיוון שהוא פשע נגד כבוד המשפחה וטוהר הגזע, עונשו הוא החמור ביותר מבין העונשים.
בקוראן נאמר:
“אל תתקרבו לניאוף, כי הוא מעשה מכוער ודרך רעה.”
(הַמַּסַע, 17:32).
“הם אינם מתפללים לאלוהים אחרים מלבד אללה, ואינם הורגים את הנפש אשר אללה אסר להרוג, אלא בצדק, ואינם עושים זנות. ומי שיעשה זאת, יקבל עונש, ויוכפל לו העונש ביום הדין, ויישאר בו נבזה לנצח.”
(אל-פורקאן, 25/68).
עונשם של גבר רווק או אישה רווקה שביצעו ניאוף הוא מאה מלקות, ואילו עונשם של גבר או אישה נשואים וצנועים שביצעו ניאוף הוא סקילה. האל יתעלה אומר:
“הלקו כל אחד מן הזונים והזונות מאה מלקות. ואם אתם מאמינים באללה וביום הדין, אל תרחמו עליהם ביישום דת אללה. ויהיו עדים לעונשם קבוצה מן המאמינים.”
(נור, 34/2).
סלדה,
הכוונה היא להכות רק בעור, מבלי לחדור לבשר. במכה זו מסירים רק בגדים עבים כגון פרווה ומעילים, ולא בגדים אחרים.
בתקופת הנביא (עליו השלום), הוא היה יחד עם חבריו. פתאום הופיע צעיר, ופנה אליו בחוסר כבוד רב:
“הו שליח אללה! אני רוצה להתיידד עם האישה הזאת, אני רוצה לזנות איתה.”
אמר.הסַחַבָּה (חברי הנביא) התרגזו מאוד מן המצב. היו ביניהם כאלה שרצו להכות את הנער ולסלק את השלווה מן הנביא. היו כאלה שצעקו, כי הנער דיבר בחוצפה רבה. הנביא האהוב שלנו (עליו השלום)
“עזבו את הצעיר הזה!..”
אמר. השליח (עליו השלום) קרא לנער אליו, והושיבו לידו. הושיבו כך שברכיו יגעו בברכיו המבורכות, ואמר:
“הו, נער, האם היית רוצה שמישהו יעשה את המעשה המגונה הזה עם אמך? האם המעשה המכוער הזה ימצא חן בעיניך?”
הוא שאל.הצעיר בכעס:
“לא, הו שליח אללה!..”
כך הוא השיב.שליח האל:
“אם כך, גם ילדיו של מי שאתה עומד לעשות לו את המעשה המכוער הזה לא יאהבו את זה.”
אחר כך:
“אז, אם הם ירצו לעשות את המעשה המגעיל הזה עם אחותך, האם תאהב את זה?”
כאשר שאלנו את הצעיר:
“לא, לעולם לא!”
הוא התרגז ואמר.
“אם כך, אף אחד לא יאהב את העבודה הזאת.”
הוא ציווה.אז הניח הנביא מוחמד (עליו השלום) את ידו המבורכת על חזהו של הנער הזה והתפלל כך:
“אלוהים! טהר את לב הנער הזה. שמור על כבודו ויושרו, וסלח על חטאיו.”
הנער עזב את חצר הנביא (ע”ה). הוא חי את חייו מבלי לחטוא שוב, ואפילו מחשבה רעה לא עלתה בדעתו! (מסנד, ה’, 257)
אחת מן המעלות המוסריות העיקריות היא הצניעות. כבוד, יוקרה, שם טוב ומוניטין תלויים בהכרח בהיות האדם צנוע. הימנעות מהנאות אסורות, ואי-היענות לתאוותיו החושניות והבהמיות של האדם, היא חובה מוסרית עבורנו.
הצניעות היא מן המעלות הנכבדות ביותר של האופי, מן התכונות הנעלות ביותר. היא מעידה על כבוד הנפש, המעורר יראת כבוד לגדולת האמונה ולכבוד הנפש.
משמעות הצניעות אינה שלילת הנפש מן התאוות, אפילו מאלו המותרות, כגון אכילה, שתייה וקיום יחסי מין. הכוונה היא לשמור על דרך האמצע ולנהוג באיזון. שכן, הן ההפרזה והן ההתמעטות מזיקות לאדם בכל מקום. הן גורמות לאומללות ולחוסר שקט. לדוגמה, הפרזה בתאוות הבטן והמין מזמינה סכנות גדולות ונזקים קטלניים. הפרזה בתחומים אלו נקראת גרגרנות ופריצות. אך גם ההתמעטות מסוכנת כמו ההפרזה. היא מובילה לחסך בהנאות החיים ובתענוגות המותרים, גורמת לקריסת הגוף, לאובדן כוחו ורוחו.
בפסוקים 5 של סורת אל-מֻאְמִנוּן ו-29 של סורת אל-מַעַארִיג’, אחת מתכונות המאמינים מוגדרת כ”שמירה על צניעותם”. בפסוק 35 של סורת אל-אחְזַאב, בין התכונות המזכות את המאמינים, גברים ונשים, במחילה ובגמול מאת אללה, נמנית גם “שמירה על צניעותם”. בפסוקים 30 ו-31 של סורת א-נור, אללה פונה אל המאמינים, גברים ונשים, ומצווה עליהם להרחיק את מבטם מן האסור ולשמור על צניעותם.
כמו כן, מובא כדוגמה מופת הצניעות, יוסף הצדיק. מאבקו לשמירה על צניעותו מתואר בפסוקים 23-33 של סורת יוסף. כמו כן, מתוארת התנהגותן הצנועה של בנות שועיב, ודבקותו של משה בצניעות, בפסוקים 23-26 של סורת אל-קַסַס.
הצניעות היא תכונה המגינה על האדם מכל סוג של חרפה. היא מגינה עליו מכל נזק. כך אמר שליח האל, נביאנו:
“היו צנועים וטהורים, כדי שגם נשותיכם תהיינה צנועות וטהורות.”
(פַיְז’וּ אל-קַדִיר, 4/318; מֻנְזִ’רִי, אֶתְ-תַּרְגִ’יב וַאֶתְ-תַּרְהִיב, 3/493)
“התנהגו ביראת כבוד כלפי נשותיהם של אחרים, כדי שגם נשותיכם תהיינה צנועות וטהורות.”
(פַיְז’וּ אל-קַדִיר, 3/317, 492; חַ’כִּים, מֻסְתַדְרֶכּ, 4/154)
“היו צנועים, כלומר, הימנעו ממעשים מגונים, כדי שגם נשותיכם ימנעו ממעשים רעים אלה.”
(ח’אדימי, ב’ריכה, 5/42)
לסיכום, לשם שמירה על הצניעות, עלינו לחתור מדי יום להישגים קטנים כנגד תשוקותינו ורצונותינו החומריים והנפשיים. עלינו להיות אדונים לנפשנו, ולא עבדים לה. (אחמד חמדי אקסקי, מדע המוסר ומוסר האסלאם, 179-180)
בתקווה שנזכה להתברך בתפילתו של נביאנו מוחמד:
“אלוהים! אני מבקש ממך הדרכה, יראת שמים, צניעות ועושר נפשי.”
(מוסלם, זכר 72; תרמיזי, דעוות 72; אבן מאג’ה, דעא 2)
למידע נוסף, לחץ כאן:
תשובה על חטא…
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
