– האם תוכלו להסביר את הביטויים “יספר את סיפוריו” בפסוק 4 ו”יגלה את סודותיו” בפסוק 5 של סורת א-זלזל?
אחינו היקר,
תרגום סורת א-זלזאל:
בשם אללה, הרחמן והרחום…
1. כאשר הארץ תרעד ברעש איום;
2. וכאשר הארץ תפלוט את משאותיה;
3. וכאשר האדם אומר: “מה קורה פה?!”;
4-5. 0 ימים ישהה, ויספר את כל החדשות כפי שנתגלו לו על ידי אלוהיו.
6. הנה, האנשים יצאו (ממקום מושבם) בקבוצות שונות, כדי שיוצג להם מה שעשו.
7. כל מי שעשה מעשה טוב, אפילו קטן כגרגר חרדל, יקבל את שכרו.
8. ומי שעשה רע אפילו כגרגר חרדל, יראה את גמולו.
פירוש הסורה:
1-5.
הפסוקים מתארים את יום הדין כיום נורא ואיום, ומפרטים את האירועים שיתרחשו בו, תוך הדגשה על הצורך בהכנה לקראתו. כפי שמשתמע מפסוקים אחרים, ביום הדין, עם נשיפת השופר הראשונה, יתרחשו רעידות אדמה עזות על פני כדור הארץ, ההרים יתנתקו ממקומם ויתפזרו, ולא יישאר דבר שלם על פני האדמה.
(ראה: סורה אל-כהף 18/47; סורה טהא 20/101-107)
מכיוון ש
“רעידת האדמה של יום הדין היא באמת אירוע עצום.”
(החג’ 22/1)
הביטוי “הוציאה הארץ את משאותיה” בפסוק 2 פורש בכמה אופנים:
א)
להוציא את האוצרות שבו החוצה.
ב)
תחיית המתים ועלייתם מן הקברים.
ג)
התפרצות של מינרלים, גזים ולבה מתוך האדמה.
הפרשנים אמרו כי אירוע הוצאת משקולות הארץ יתרחש עם נשיפת השופר בפעם השנייה. האדם שרואה את האירועים המזעזעים הללו המתרחשים על פני כדור הארץ,
“מה קורה פה!”
הוא מביע את פחדו ותדהמתו באומרו זאת, מכיוון שרעידה כה עזה מעולם לא נראתה בעבר.
“ביום ההוא תספר הארץ את כל אשר גילה לה אדוניה.”
הפסוקים 4-5, שמשמעותם “במובן של”, פורשו בשלוש דרכים עיקריות:
א)
אללה מעניק לארץ יכולת דיבור וסיפור, והיא מספרת בגלוי על מה שקורה עליה ומי עושה מה. אכן, בחדית’ נאמר כי ביום הדין תדבר הארץ.
(אבן מאג’ה, “זוהד”, 31)
ב)
ביום ההוא, בהתאם לדין האל, תחשוף הארץ את כל אשר נעשה עליה, כאילו היא מפרטת את כל המתרחש עליה.
ג)
המקום מעיד על רעידת אדמה אדירה, כאילו הגיע קץ העולם והתחיל יום הדין.
(ראזי, XXXII, 59)
בסופו של דבר, העיקר אינו האם הארץ תדבר במובן המילולי, אלא שהיא תחשוף בגלוי את סוף החיים בעולם הזה ואת מעשיהם של כולם, כך שלא יישאר דבר נסתר. מטרת הפסוק בהעברת מסר זה היא לגרום לאנשים לחיות חיים שיאפשרו לארץ להעיד עליהם לטובה ביום ההוא, בהתחשב באמת הזו.
6.
“בקבוצות שונות”
שמָּתַרגְּמִים כְּמוֹ
“אֶשְׁתָּאט”
למילה,
א)
התייצבותם של כל בני האדם ביום הדין, לאחר יציאתם מקבריהם, במצב טוב או רע, במראה יפה או מכוער, בהתאם למעשיהם בעולם הזה.
ב)
התארגנות אנשים לקבוצות שונות על פי אמונותיהם ומעשיהם.
ג)
הוענקו להם משמעויות שונות, כמו התקדמותם בקבוצות קבוצות ממקומות שונים על פני האדמה אל עבר מקום ההתאספות.
(רָאצִי, XXXII, 60; אֶלְמָלִלִי, IX, 6012)
אפשר גם להניח שהפסוק מכיל את כל המשמעויות הללו. העיקר כאן הוא להדגיש שמה שקובע את מצבו של כל אדם בעולם הבא, את גורלו, האם יהיה בין הצדיקים או בין הרשעים, הוא בחירתו, אמונתו ודרך חייו בעולם הזה. לפיכך, תיאור זה מראה גם את קיומה של אחריות אישית בלתי ניתנת להעברה של כל אדם.
7-8.
פסוקים אלו, המציינים כי כל אדם יקבל בסופו של דבר את גמול מעשיו, נחשבים לביטויים חכמים (ג’וואמיע אל-כָּלִם) בשל היותם מבטאים אמת המשותפת לכל האנושות. ואכן, הנביא מוחמד תיאר פסוקים אלו כביטוי ייחודי בעל משמעות מקיפה.
(אל-בוח’ארי, “א-שֻרְב”, 12; “א-תַפְסִיר”, 99)
הפסוקים מציינים כי אפילו המעשה הטוב או הרע הקטן ביותר שנעשה בעולם לא יאבד, וכי ביום הדין יתנו עליו דין וחשבון, ויתקבל עליו גמול בצורת שכר או עונש. (השווה: כהף 18/49; אלאנביא 21/47)
הנביא מוחמד גם כן.
“התגוננו מפני האש, אפילו בחצי תמרה או במילה טובה.”
(אל-בוח’ארי, “אדב”, 34, “זכאת”, 10, “תאוחיד”, 36)
בפקודתו, המדגישה כי אפילו מעשה טוב קטן ביותר, שנעשה מתוך כוונה טובה ואהבת אדם, מתוך ציפייה לתמורה מאלוהים, עשוי להגן על האדם מפני האש בעולם הבא, הוא הדגיש כי על כל אדם לעשות מעשים טובים ככל יכולתו, וכי אין לזלזל במעשה טוב, אפילו אם הוא קטן, כל עוד הוא עומד בתנאים שצוינו.
(ראה: פירוש דיאנט, דרך הקוראן: ה/616-617.)
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
