אחינו היקר,
עדות שקר.
להישבע על אמיתות דבר שאינו תואם את המציאות.
מי שמשקר בשבועה,
הוא מנצל את שמו הקדוש של אלוהים, משתמש בו כעדות לשבועה, כדי להטעות אנשים, ובכך מטיח בו האשמות שווא. לכן, אמר הנביא מוחמד (ע”ה) כי אחת העבירות הגדולות ביותר היא שבועה שקרית (בוכארי, אדב, 6).
“אל תישבעו שבועות שקר כדי להונות זה את זה, שמא תתערער רגלכם ותיפלו, ותטעמו עונש רע על שום שאתם מונעים את דרך ה’, ויהיה לכם עונש גדול (גם) בעולם הבא.”
(סورة א-נחל, 16:94)
הפסוק מציין כי עונש השבועה הכוזבת הוא עונש אלוהי.
מי שמפר את שבועתו לעתיד, יכול לכפר על חטא השבועה על ידי תשלום כפרה (ראה: כפרת שבועה); אולם שבועת שקר היא חטא כה גדול, שגם כפרה אינה יכולה להסיר את עונשה,
אין כפרה על שבועת שקר.
מי שחטא בחטא כזה, עליו להתחרט בפני אללה, אשר העיד עליו בשקר, לבקש את סליחתו, ולהימנע מלחזור על חטא זה. רק אללה יכול לסלוח על חטאו.
אם נלקחה זכותו של אחר בשבועה שקרית, אפילו אם נעשה הדבר בדרך חוקית, הרי שנעשה חטא נוסף. אין כפרה על חטא זה אלא אם כן תוחזר הזכות שנלקחה שלא כדין לבעליה.
לדוגמה, אם אדם נשבע בכזב “שילמתי” על חוב שלא שילם, והצד השני לא מצליח להוכיח את חובו, והשופט פוסק שהנשבע לשקר אינו חייב, אזי אותו אדם ביצע שתי עבירות חמורות בבת אחת.
ישנם מקרים בהם אדם נשבע לשקר עקב רשלנות, הרגל רע, טעות… ללא ספק, חומרת החטא שונה. אולם, גם שימוש בשם ה’ ללא צורך, באופן שרירותי, הוא חטא. לכן, יש לשלוט בלשון, להימנע מהפיכת השבועה להרגל, ולהישבע רק במקרים חשובים ביותר.
הכוונה בשבועה,
הכוונה היא למה שמתכוון מי שמשביע. לכן, אם מי שנשבע עושה זאת תוך שהוא חושב על דברים אחרים בליבו, הוא נשבע שבועת שקר. לדוגמה, מי שנשבע על חובו לאחמד, ואומר “שילמתי את חובתי” תוך שהוא מתכוון לחוב ששילם למחמד, הרי הוא נשבע שבועת שקר.
(עקיף קוטן, אנציקלופדיה של האסלאם של שאמיל)
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
