– הסרט “מוחמד” של מג’יד מג’ידי עלה לאקרנים.
– יש כאלה שאומרים שזה מאוד מועיל, ויש כאלה שמבקרים את זה בצורה מוגזמת.
אחינו היקר,
נשיאות לענייני דת של טורקיה
‘
אנו רואים לנכון להסתפק בהבאת ההצהרה שניתנה על ידי [שם] בנושא:
מג’יד מג’ידי
“מוחמד (עליו השלום)”
הסרט בשם … נצפה על ידינו, והגענו למסקנות הבאות:
1.
היריבות בין האומיים לבני האשם מוצגת באופן בולט, כאשר האומיים מתוארים כחלוצי הכפירה, ובני האשם כחלוצי הצדק.
2.
פניו של עלי, בדומה לפניו של הנביא מוחמד, הוסתרו, ובכך למעשה הושוו זה לזה.
3.
מכיוון שהמקורות השיעיים משמשים כהפניה, אבו טאליב מוצג כמוסלמי לוחם, בעוד שדמויות בולטות מבין צחאבה, כמו אבו בכר ועומר, אינן מוזכרות.
4.
המוזיקה בסרט מזכירה מוזיקת כנסייה, ודמותה של אמינה, במיוחד עם התינוק בזרועותיה וסגנון לבושה, מזכירה את מרים הבתולה, מה שיוצר רושם של סרט נוצרי.
5.
הוצגה דמות של נביא שהראה דברים יוצאי דופן רבים עוד לפני שהיה לנביא, שהציג ניסים ללא הרף, והמיסטיקה הגיעה לשיאה במיוחד בסצנה שבה ירד גשם של דגים מהים.
6.
בסרט מוצגת דמותו של הנביא שלנו כמי שמנסים ללא הרף לטמון לו פח, וניתן משקל יתר ליהודים לכל אורך הסרט.
7.
היהודי שהיה נוכח בטקס הענקת השמות, וזלזל בהתנהגותם של הערבים:
“האמנם מבין אלה יקום נביא?”
אז אמר היהודי השני:
“לא מתוכם, אלא למענם”
בכך, כאילו נאמר שהעובדה שהנביא מוחמד יצא מבין הערבים אינה כבוד עבורם, אלא דווקא עדות למצבם העגום, ונעשה ניסיון לפצות על תחושת הדיכוי של העולם השיעי בהקשר זה.
לסיכום;
בשל אותם היבטים שליליים שצוינו, הסרט, שלא יוכל להימלט מביקורת מצד קבוצות בעלות רגישות אסלאמית, לא יתרום רבות לאותן קבוצות.
עם זאת, אין ספק שמדובר בסרט שראוי להזכיר את שמו הן בקרב אלה שאינם מכירים את הנביא שלנו מספיק בארצנו, והן בעולם המערבי. סרט זה, שמוצלח במיוחד מבחינת טכניקות הקולנוע, מכיל סצנות עם מסרי הרחמים והאהבה של הנביא שלנו, אשר ירגשו את הצופים עמוקות ויתרמו באופן חיובי ומשמעותי להצגת הנביא שלנו בפני קהלים אליהם לא הצלחנו להגיע עם כרכים שלמים של ספרים.
בנוסף, במאה הזו שבה המידע החזותי עולה על המידע הכתוב ומשפיע יותר, במקום להקל ראש ולבקר, יהיה זה נכון יותר להתחמש בנשק יעיל כמו הקולנוע, שבו המערב, שרחוק מאיתנו שנות אור, מוביל בבירור. עלינו לקחת דוגמה ממדינות שמנסות ליצור תפיסה בקרב עמים על ידי יצירת סרטים שמציגים סיפורי גבורה אפילו בתבוסותיהן, ולהעביר למסך הגדול את ההיסטוריה שלנו, המלאה בסיפורי גבורה אמיתיים, ואת המסרים הנרחבים של אהבה, חמלה ורחמים של דתנו, ובכך נוכל לבטל את התפיסה השלילית של דתנו הנעלה, שמוצגת כדת של אלימות וטרור.
מתוצרת הודו
“שמי הוא ח’אן”
הסרט, אף שאינו סרט אסלאמי, תרם תרומה שרבות ממדינות/חכמי האסלאם לא יכלו להשיג, בכך שהעביר מסר שאי אפשר להשוות את האסלאם לטרור.
רק
מסרים סמויים
אני מאמין שבתקופה שבה מופקים סרטים בתקציבי עתק של מיליוני דולרים, אפילו רק בשביל להציג ביקורת, יהיה הרבה יותר יעיל לדון במה שנוכל לעשות כדי להציג משהו טוב יותר במקום לבקר את הקיים.
במידת הצורך, עלינו גם כן להירתם למאמץ, על ידי עבודה משותפת עם התסריטאים כצוות, על מנת לטפל בנושא זה.
(חליל קיליץ’, עוזר מומחה ב-DİYK)
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
