אחינו היקר,
לפי מذهب חנפי;
אמירות כאלה מטילות על האדם אחריות כבדה יותר מאשר שבועה. עם זאת, זה נחשב גם כסוג של שבועה.
לפיכך; אדם,
“אם אעשה כך, אהיה כופר,” “אהיה יהודי או נוצרי,” “לא אהיה עבד אללה, אומה של הנביא,” “אללה יקח את נשמתי ללא אמונה.”
אם יתחייב אדם בשבועה כזו, יש לבחון את כוונתו. אם אמר זאת רק לשם שבועה ולחיזוק טענת אמונתו, הרי זו שבועה, ועליו לכפר עליה, וכן לעשות תשובה ולהתפלל למחילה.
אולם, אם אמר את הדברים הללו מתוך אמונה שיהפוך בכך לכופר, הרי שזו אינה שבועה. על אותו אדם לחדש את אמונתו ואת נישואיו (אם ישנם) באמצעות תשובה וסליחה. ממילא, מוסלמי שיודע כיצד נשבע הנביא (ע”ה) ימנע מלהישבע בצורה בלתי הולמת כזו. (ראה: אל-פיקה אל-אסלאמי, III/384; ג’לאל יילדירים, פיקה אסלאמי, III/157).
לפי שלוש הדתות האחרות
אמירות אלו אינן נחשבות לשבועה ואין עליהן כפרה. אדרבה, שימוש באמירות כאלו אסור וחטא, ואף עלול – חלילה – להוביל ליציאה מן הדת. לכן, על מי שאמר אמירות כאלו להתפלל ולבקש מחילה. (אל-פיקה אל-אסלאמי, III/384, אל-מג’מוע, XVIII/19-20)
למידע נוסף, לחץ כאן:
מהו גובה כפרת השבועה?
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
