לאורך ההיסטוריה האסלאמית היו עשירים רבים, ודאי שגם ידעו להודות על כך. האם ייתכן שיהיה למוסלמי יעד כזה: “אני חייב להיות עשיר מאוד”? מהי עמדת דתנו בנוגע לרצון להתעשר?
אחינו היקר,
אפשר לרצות להתעשר כדי לשרת את האסלאם. אך יש להימנע מלהיכנע לפיתויי הנפש ולהימנע מלהיות חמדן. אכילת אפילו ביס אחד של אוכל אסור בגלל הרצון להתעשר היא העוני הגדול ביותר.
העושר מחייב קיום מצוות דתיות מסוימות; כגון זכאת, חג’, קורבן, צדקה, וחסד. אף על פי שהעושר כשלעצמו מותר, הוא מגונה אם לא מקיים את חובותיו, כגון עזרה לנזקקים וקיום מצוות אלו.
מצד שני, האיסלאם אינו ממליץ רק על עושר חומרי, זמני ובר חלוף, אלא, ובעיקר, על עושר רוחני ומוסרי (יראת שמים ומידות טובות). אללה, אשר ברא את בני האדם בטבעים וכישרונות שונים, והעניק להם ברכות שונות, ממליץ שלא יהפוך העושר לרכוש צר המצוי רק בידי העשירים, אלא יתפשט לכלל האוכלוסייה (אל-חשר, 59/7), ולשם כך ציווה על העשירים לתת צדקה, זכאת וסיוע. אמצעים אלו מביאים להפחתת הפערים החומריים והרוחניים בין העשירים לעניים, לסולידריות, להתקרבות בין בני האדם, ובכך ליצירת חברה יציבה.
גם אם עשירים מקיימים את מצוות הדת, אסור להם לבזבז את רכושם על מותרות ופזרנות, באופן שמעורר קנאה אצל אחרים. כפי שנדרשת לגיטימיות בהשגת העושר, כך גם בשימוש בו. מכיוון ששכר כל ברכה הוא ממין הברכה עצמה, הכרת הטובה על העושר מתבטאת בסיוע לנזקקים. מצד שני, החזקת כספים ורכוש ללא שימוש, כלומר, הימנעות מהשקעה, מסחר, הוצאה וכו’ והימנעות מהכנסתם לכלכלה, אינה נכונה מבחינה דתית. ה’ אוהב את עבדיו העובדים, המשתכרים, ומבזבזים את רווחיהם בדרכים יעילות וטובות. העושר צריך לשמש הן להשקעות, היוצרות מקומות עבודה חדשים, והן לצדקה, המעלה את האושר והרווחה החברתית, ובכך מביאה לידי ביטוי את הכרת הטובה.
(מתוך האנציקלופדיה של האסלאם, ערך: עושר)
כדי שבני האדם לא יתפתו ליופי ולפיתוי של חיי העולם הזה וישכחו את העולם הבא, הדגיש אללה בתעאלה בקוראן את חולפתם וחסרות ערכם של חיי העולם הזה, וסיפר כי חיי העולם הבא הם מציאות שיש להעדיפה:
“חיי העולם הזה הם רק שעשועים ומשחקים. חיי העולם הבא הם החיים האמיתיים. לו ידעו (היו בוחרים בחיי העולם הבא).”
(אל-ענכבות, 29/64).
הקוראן מפרט את הנעמות שבהן האדם חומד, ומסביר כי אלו אינן המטרה העיקרית בחיים שלאחר המוות:
“האהבה לנשים, לבנים, לזהב ולכסף, לסוסים מובחרים, לצאן ולבקר, ולשדות – כל אלה נראים יפים בעיני האדם. אלה הם הדברים שמהם נהנים בחיים האלה. אולם מקום המנוחה האמיתי הוא אצל אלוהים.”
(סורת אל-עמראן, 3:14).
פסוקים אלו מעודדים את האדם לטובת חיי העולם הבא, הנצחיים והבלתי פוסקים, על ידי השוואתם לחיי העולם הזה, שחשיבותם פחותה. העידוד למידות טובות רוחניות יקהה את תשוקות האדם לחיי העולם הזה. ואכן, הנביא מוחמד (ע”ה) הסביר את מרכזיות חיי העולם הבא, את היותם המטרה העיקרית והיעד, ואת הצורך להתאים את חיי העולם הזה לחיי העולם הבא, כדלקמן:
“אלוהים, החיים האמיתיים הם רק חיי העולם הבא.”
(בוכארי, ריקאק, 1; ג’יהאד, 33, 110; מוסלים, זכאת, 109; נסאאי, זכאת, 80).
כך תיאר הנביא מוחמד (עליו השלום) את יחסו לרכוש העולם הזה:
“לוּ היה לי זהב כהר אוהד, הייתי שמח שלא יישאר אצלי ממנו אפילו דירהם אחד יותר משלושה לילות, מלבד מה שאני שומר לכיסוי חובות.”
(אל-בוח’ארי, אל-תמנא’, 2; אל-רִקאק, 14; מוסלם, אל-זכּאת, 31, 32; אבן מאג’ה, אל-זוהד, 8).
הנביא מוחמד (ע”ה) ניהל את חייו בהתאם לעקרון של הסתפקות במועט וצניעות (אחמד בן חנבל, VI/19). הסתפקות במועט לא נתפסה כעצלות או כהתחמקות מעבודה.
הַשְׁקָפָה
הכוונה היא להשלים עם מה שאללה גזר על האדם. סעד בן אבו וקאס נתן את העצה הבאה לבנו:
“בני! כשתבקש עושר, בקש עמו גם את שביעות הרצון. כי מי שאין לו שביעות רצון, העושר לא יעשיר אותו.”
כפי שניתן להבין מן העצה הזו, שביעות רצון היא תכונה רוחנית ומוסרית.
הַשְׁקָפָה
לפעמים, זה יכול להתפרש גם כהליכה בדרך האמצע במעשים. אכן, עבדאללה בן עמר בן אל-עאס הגיע אל הנביא (ע”ה) וביקש ממנו עצה בנוגע לתפילה ולצום. למרות שהנביא (ע”ה) המליץ לו על מעט, עבדאללה בן עמר אמר שיש לו כוח לעשות יותר. אך כשהזדקן ונחלש, התחרט ואמר:
“הלוואי שהייתי מסתפק ומרוצה בעבודת ה’ כפי שציווה עלי הנביא מוחמד (עליו השלום).”
(אחמד אבן חנבל, II / 200).
הנביא מוחמד (עליו השלום), אשר ציין כי השפע הוא אוצר בלתי נדלה, תמיד התפלל כך:
“אלוהים, עשה אותי מרוצה ממה שנתת לי, וברך את פרנסתי.”
(כַּשְׁף אל-חַ’פָא, II / 151).
הנביא מוחמד (עליו השלום) סיכם את עקרון ההסתפקות במועט ואת תוצאותיו במילים התמציתיות הבאות:
“היה מרוצה ממה שיש לך, כדי שתהיה מבין אלה שמודים ביותר לאל.”
(אבן מאג’ה, זוהד, 24).
(מתוך האנציקלופדיה האסלאמית, דעה אישית)
למידע נוסף, לחץ כאן:
עושר מביא אסון
האם תוכל להסביר את החדית’ לפיה העניים יכנסו לגן עדן לפני העשירים?
כיצד ניתן לפרש את ההבדלים בחלקם של בני האדם מן הטובות שבעולם מנקודת מבט של צדק אלוהי?
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
