– מה הכוונה בבתי הדפוס ובמפעלים המינרליים המוזכרים בכתבים, שבהם ניתן לזהות צמחים באדמות הציבור?
– יש DNA בפרחים, אבל לא הבנתי לגמרי את ההקבלה בין האדמה לבית הדפוס. האם תוכל להסביר את הקשר בין האדמה כדוגמה לבית דפוס לבין עקרון האחדות (תַוְחִיד)?
אחינו היקר,
בואו ננסה לענות על השאלה הזו מכמה היבטים:
תשובה 1:
בטרם הופעלו שירותי האינטרנט,
הדפסת ספרים נעשתה בבתי דפוס.
האותיות, עשויות עופרת, היו מסודרות על ידי עורכי הדפוס ליצירת תבנית עופרת של הטקסט. לאחר מכן, התבנית הייתה נדחסת היטב, ואז היו מעבירים עליה גלילי דיו כדי לצבוע אותה. בשלב הבא, היו מעבירים נייר על התבנית, והכיתובים היו מועברים לנייר.
כאשר מניחים שמשפט נכתב על ידי סופר, אין צורך במכונת דפוס או בלוחות עופרת. המשפט מתגבש במוחו של הסופר. לאחר מכן, המשפט הקיים במוח מועתק לכתב. העט והדיו המשמשים בכתיבה פועלים בהוראת הסופר, והכתיבה מתבצעת בקלות רבה.
במידה ולא תתקבל עדותו של הסופר,
כפי שנדרש תבנית ברזל לכל אות בכתב, כך נדרשת גם מיומנות כדי להרכיב את האותיות הללו למשפט בעל משמעות. אם הסופר אינו מתקבל, מיומנות זו תועבר או למכונת הדפוס, או לדיו.
בעולם הזה,
אם לא נשייך את קיומו של כל יצור, שנוצר בחכמה אלוהית ונכתב בעט של עוצמה, לאללה, אז יהיה צורך בתבנית לכל תא הממלא את תפקידו ביצירת פרח או חרק, ויהיה צורך בידע ובעוצמה כדי להציב את האטומים בתבניות אלו בחוכמה.
לפי הנטורליסטים, הכל נובע באופן טבעי מבית הדפוס של הטבע. לפי המטריאליסטים, לעומת זאת, הכל עשוי מחומר. כלומר, לפי הראשונים, בית הדפוס הוא שכתב את הספר, ולפי האחרונים – הדיו.
ברור ששתי הדעות רחוקות מן ההיגיון. אולם, מכיוון שאנשים אלה בחרו בדרך ההטעיה העצמית, הם נכנסו למסלולים אמונתיים רבים שאינם מתקבלים על הדעת.
כל זה
ישנם שני מרכיבים עיקריים העומדים בבסיס זרמי הגידופים:
מישהו,
חוסר היכולת להכיל במוחם המוגבל את כוחו האינסופי של אלוהים ואת הפעולות האינסופיות שנעשות בכוח זה;
האחר
הסיבה שהם אינם נוטים להאמין היא שהם יודעים שהאמונה תביא עמה את עבודת האל, וזה יבטל את מרד הנפשות.
הוכחתן של שתי סוגיות אלו, על בסיס ראיות, נעשתה בצורה נפלאה בשיעורים שונים של קובץ “רסאיל-י נור”.
תשובה 2:
מאין מגיעים הזרעים והתכניות הטמונות בהם? הם לא נופלים מהשמיים, וגם בני אדם לא מייצרים אותם. מכאן, שכל החיים נוצרים באמצעות יסודות בסיסיים כמו אדמה, אוויר ומים, שהם מקור החיים.
סיבתיות (סיבה / תוצאה)
לפי העיקרון, אם קיימת תוכנה, אז חייב להיות גם מתכנת שכתב את התוכנה. מכיוון שמקור הזרעים הוא האדמה, אז…
האדמה צריכה לכתוב תוכנה ייחודית לכל זרע.
כי אלה שדבקים ברעיון הטבע רואים בארבעת היסודות הבסיסיים את מקור החיים:
אדמה, אוויר, מים
וְ
אש
הם מראים. אם כל החיים נובעים ממרכיבים כאלה, מי כותב ומי מייצר את הזרע ואת התוכניות שבו? אם תאמר האדמה, אז עליך להודות שבאדמה יש מתכנת שכותב כל זרע ואת התוכנית שבו.
“בתי דפוס ומפעלים מבוססי מתכת”
הביטוי הוא דוגמה מייצגת; אפשר גם לומר שצריך שיהיה מתכנת נפרד לכל זרע באדמה. כי ישנם צמחים ובעלי חיים רבים.
ביציות, ביצים, תאי זרע
קיימים כאלה רבים, ולכל אחד מהם מערכת ושיטות פעולה שונות מאוד.
לא האדמה, שאינה בעלת רצון, ידע, חיים או תודעה, ולא שום גורם דומה, יכולים להמציא או ליצור את הזרע או את התוכנית שבו. את כל יצירות האמנות הללו יכול רק
רק אללה, בעל הידע, הרצון והיכולת האינסופיים, יכול לברוא.
התוכנית שכתובה בתוך כל זרע, וגם הדרגה שבה היא כתובה, היא מדעו ורצונו האינסופיים של אלוהים. לטעון אחרת זה פשוט טיפשות…
תשובה 3:
הטבע הוא מקור השראה, לעולם לא מקור של חיקוי.
מיסדאר,
כלי המשמש ליישור הכתיבה
(סרגל) פירושו.
מַסְדַר
אז,
משהו שנובע מתוך משהו אחר.
(יצא)
מקום
המשמעות היא.
הקו נמתח בסרגל, אבל מי שמתח אותו,
זה לא סרגל.
כמו כן, הדיו נובעת מן העט, אבל
הדיו אינו זה שכתב את הכתובת.
כל יצור נברא מתגשם כפי שנקבע מראש בידיעת ה’ (אללה). היצורים הללו, כפי שהם קיימים בידיעת ה’, הם כעין תבניות רוחניות; הכל נברא, ברצון וביכולת, בהתאם לתבניות אלו.
מִסְדָּר וּמַסְדָּר
הדוגמה הזו היא כמשל או דימוי המלמד על המשמעות העדינה הזו. ה”מִסְדָר” מייצג את הגורל, ואילו ה”מַסְדָר” מייצג את הכוח.
כדלקמן:
בדומה לסרגלים המיועדים לשרטוט קווים ישרים, קיימים גם סרגלים מיוחדים לשרטוט צורות כגון מעגלים ואליפסות. לדוגמה, אם על הסרגל מוגדרת צורת מעגל ומשמשת כתבנית, אנו מזיזים את העיפרון לאורך התבנית, וכאשר אנו מרימים את הסרגל, צורת המעגל מופיעה על הנייר.
ציור של עיגול על הנייר, לידו עט וסרגל… כשאנחנו מראים למישהו את הציור הזה ושואלים אותו מי צייר אותו, התשובה של מי שחושב בהיגיון ברור:
מישהו השתמש בסרגל הזה וצייר את הצורה הזו בעזרת העיפרון הזה.
אלא אם כן מוסכם שהצורה צוירה על ידי מישהו, נותרו מספר אפשרויות שגויות:
חלקם
הם אומרים שהעיגול נוצר באופן טבעי מתוך הנייר.
הם מזכירים נטורליסטים.
חלק מזה,
אומרים שהמעגל מצויר על ידי הסרגל והעיפרון.
הם דומים לאלה שסוגדים לסיבות.
חלק אחר הוא,
אומרים שהמעגל צויר על ידי הדיו שבעט.
אלה הם עובדי האלילים, המטריאליסטים.
האמת היא שלדברים יש
“בגורל הכתוב, בכתב ידו של הכוח העליון”
כך כתוב.
אז,
“…אם תתבונן בספר היקום הזה ככתב יד של כוחו הבלתי מוגבל של האל, וכמכתב מאת האחד והיחיד, תראה שזה נעשה בדרך של קלות מוחלטת וסבירות הכרחית.”
(ראה: דברים, המאמר העשרים ושניים, המעמד השני)
“עט היכולת האלוהית הנצחית”:
השם סאמד,
הכל נזקק לו, והוא אינו נזקק לדבר.
זה אומר.
כל מילה, אות ושורה בכתב זקוקים לכותב.
בלעדיו, שום כתב לא יתקיים. והוא, הסופר, יכול למחוק את הכתבים כרצונו, להביא לקצם.
פקיד / מזכיר
אינו זקוק לכתב לא בקיומו ולא בהמשכיותו ובהישרדותו.
כל יצור בעולם הזה הוא מכתב שנכתב בעט של עוצמה.
אם הוא בעל כוח בלתי מוגבל, הוא אינו זקוק לאף יצור.
לצורך יצירת ישות
הַחוֹלֵק
לשמו, להחיותו
מוחיי
לשמו, לראייתו ולשמיעתו.
בָּסִיר
וְ
חצי
בשמם, למען פרנסתם.
רזאק
הוא זקוק לשם. ואילו אלוהים אינו זקוק לא לגופם, לא לחייהם, לא לראייתם ולשמיעתם, ולא לפרנסתם.
תשובה 4:
כשם שאין אות או מילה בספר שנכתבו באקראי, כך גם אין אבן בארמון שנוצרה מעצמה ותפסה את מקומה בבניין בצורה המיטבית ביותר.
כל פרקי הספר וכותרותיהם נקבעים מראש. עבודה זו היא במידה מסוימת תוכנית גורלו של הספר. לאחר תוכנית זו, מתחילים בכתיבת הספר, ונושאי כל פרק נקבעים שוב על פי תוכנית. לאחר מכן מתחילים בכתיבת אותו פרק. אותו תהליך חוזר על עצמו עבור שאר פרקי הספר, ובסופו של דבר, נוצרת יצירה מועילה המציגה שלמות עם פרקיה הראשיים והמשניים.
אם לא יתקבל קיומו של הסופר, יהיה צורך לייחס את כל המשמעויות הללו לאותיות הספר או לחלקיקי הדיו שבהם נכתבו האותיות. כלומר, יתקבל שכל הידע המוצג בספר כולו קיים בכל חלקיק דיו, שחלקיקי הדיו הללו החליטו לכתוב את הספר, שקבעו את תוכניתו, ואז חיברו את הספר בכוח שאינו מצוי בהם.
עם אותן חלקיקי דיו.
מכיוון שנכתבו ספרים הן בתאולוגיה, הן בספרות, הן בפיזיקה והן בכימיה.
יניח שחלקיקי הדיו הללו יודעים את כל המדעים הללו.
כל דבר שקיים בעולם הזה הוא כמו ספר. הדיו של מיליוני הספרים השונים הללו הם אטומים.
אם לא יתקבל הרעיון שהאטומים הם כעין אותיות, שאין להם השפעה על הספרים הנכתבים בהם, אלא הם רק שליחים של אללה, אז יהיה צורך שכל אטום יכיר את כל תא, כל איבר… שבו הוא פועל, ושידע מראש את כל היצירות השונות המוצגות בהם, ויתעצב ויפעל בהתאם. זה, כפי שציין המאסטר, הוא שווה ערך להעניק את תכונות האלוהות לכל חלקיק.
כאשר אנו מחליפים את האותיות בספר באבנים בבניין, אנו יכולים ליישם את אותו הדבר בדיוק על כל ארמון היקום ועל כל יצור שמתארח בו.
הערה: להלן מספר מקומות בכתבי “רסאיל-י נור” שבהם מוסבר הנושא המוזכר בשאלה:
אם תמלא כוס בחלקיקי אדמה, שכל אחד מהם קטן יותר מגרגר חול, הרי שכל חלקיק כזה יכול להוות מקור לצמיחת כל צמח פורח ונושא פרי. ואותם חלקיקים אינם נפרדים זה מזה, כמו זרעי הצמחים הפורחים ונושאי הפרי, שהם כזרעי בעלי החיים.
-כמו שהנוזל הזרעי הוא מים, כך גם הזרעים מורכבים מפחמן, חנקן, מימן, וחמצן-
שווים במהותם, אך שונים באיכותם.
רק עט הגורל הפקידה את תוכנית המקור שלו, באופן רוחני בלבד.
הנה, אם נשים את הזרעים האלה בקערה בתורנות, תאמין כאילו זה כבר קרה, שכל אחד מהם יופיע עם הציוד המופלא שלו, עם צורתו ומצבו.
אם אותם חלקיקים אינם משרתים ופועלים בשליחותו של מישהו היודע את כל מצב ומהות של כל דבר, ובעל יכולת וכוח לתת לכל דבר את גופו הראוי ואת צרכיו, וכל דבר נכנע לו בקלות רבה ביחס לכוחו;
בכל גרגר אדמה, חייבים להימצא מספר רב של מפעלים רוחניים ובתי דפוס, כמספר כל הפרחים והפירות.
כדי שציודים ותכונות אלה יוכלו להיות מקורם של ישויות שונות, מרוחקות ונפרדות זו מזו, או
יש צורך להעניק ידע מקיף לכל אותם יצורים, וכוח המסוגל לארגן את כולם.
כדי שזה יועיל לכל הארגון שלהם.
זאת אומרת, אם הקשר עם אלוהים ינותק,
היה צריך להאמין במספר אלוהים כמספר חלקיקי האדמה. אך זוהי אמונה טפלה שאין לה שחר, אלף פעמים יותר מופרכת.
אבל כשהם הופכים לפקידים, זה נעשה קל יותר.
כפי שחייל פשוט של סולטאן אדיר יכול, בשם המלך ובכוחו, להעביר ממלכה ממקומה, לחבר שני ימים, ולשבות מלך, כך גם, בפקודת סולטאן הנצח, זבוב יכול להפיל את נמרוד, נמלה יכולה להחריב את ארמון פרעה ולהפילו, וגרעין תאנה יכול להצמיח עץ תאנה.
(ראה: מילים, המילה העשרים ושתיים, המעמד השני, הברקה הרביעית, החלון השלישי)
כפי שדי בעט כדי לכתוב ספר, אם הוא כתוב בכתב יד או במכתב.
אם זה היה מודפס ומוטבע,
דרושים עטים כמספר האותיות בספר, כלומר, אותיות ברזל.
כדי שהספר יתפרסם ויתגשם. ואם רוב הספר נכתב בכתב דק מאוד, כמו שכתובה סורת יאסין במילה יאסין, אז כל האותיות הקטנות האלה, כל אחת מהן נחוצה לאות אחת, כדי שיתפרסם הספר.
כך גם לגבי ספר היקום הזה, אם תאמר שהוא נכתב על ידי עט כוחו של האל האחד והיחיד, ושהוא מכתב מאת האל האחד והיחיד, תגיע למסקנה שזהו דבר קל ומתקבל על הדעת במידה רבה של הכרח.
אם תייחס זאת לטבע ולסיבות,
אתה הולך בדרך כה קשה, כה מסובכת, כה מלאה באמונות תפלות שאינן מקבלות שום ספק, עד שנדרש שיהיו בטבע מיליארדי בתי דפוס מינרליים ואינספור מפעלים רוחניים בכל חלקיק אדמה, בכל טיפת מים, בכל חלקיק אוויר, כדי שיוכלו להיווצר יצירות מופלאות אלו, בעלות פרחים ופירות ללא ספור. או שצריך להכיר בהם ידע המקיף הכל, וכוח המסוגל לכל, כדי שיוכלו להיות המקור האמיתי ליצירות אלו.
כי כל חלקיק של אדמה, מים ואוויר יכולים להיות מקור לצמחייה. אולם, כל צמח, בין אם הוא נושא פרי או פרחים, הוא בעל מבנה כה סדיר, כה מדויק, כה ייחודי, כה שונה בטיבו מן האחרים, עד כי…
לכל אחד מהם דרוש מפעל רוחני נפרד או בית דפוס נפרד, המיוחד רק לו.
זאת אומרת, אם הטבע יתעלה מן המיסתורין אל המהות, הוא יהיה מחויב להכיל את מנגנוני כל הדברים בכל דבר.
הנה, עיקרון זה של אלילות הטבע הוא אמונה תפלה כה מופרכת, עד שגם המאמינים בה מתביישים בה. ראה, למד לקח, כיצד אלה שחושבים עצמם לחכמים, אנשי הטעות, דבקים בטיפשות חסרת גבולות!
לסיכום:
כמו שכל אות בספר מראה את עצמה כפי שהיא, אות אחת בלבד, ומצביעה על גופה בצורה יחידה, ומתארת את כותבה בעשר מילים ומראה אותו בדרכים רבות. לדוגמה,
“לסופר שלי יש כתב יד יפה. העט שלו אדום, כזה וכזה.”
אומר.
כך גם כל אות בספר הגדול הזה של העולם מעידה על עצמה כפי גודלה ומראה את צורתה. אך היא מתארת את שמותיו של הצייר הנצחי כקצידה, ומצביעה עליהם באצבעותיה כמספר תכונותיה, ומעידה על משמעותם.
אז, אפילו אדם טיפש כמו סופיסט, המכחיש את עצמו ואת כל היקום, לא צריך להגיע לידי הכחשת בורא עולם!
(ראה: מילים, המילה העשרים ושתיים, המעמד השני, הברקה החמישית.)
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
