– בדיוק 40 שנה לאחר יום הדין, לאחר מות כל המלאכים, יחיה שוב המלאך ישראל וינפח בשופר בפעם השנייה…
– מהו עכשיו סוד ה-40 שנה האלה? למה דווקא 40 שנה? מה המשמעות של זה?
(אנו שואלים כדי ללמוד את חכמתו, חלילה לא כדי להאשים)
אחינו היקר,
האדון אבו הרירה
“בין שתי הנפיחות (תקיעות השופר) יש ארבעים”
כששאל אותם, שאלו אותו אם זה יום, חודש או שנה. והוא תמיד ענה:
“אני לא יכול לומר זאת בוודאות.”
לאחר שענה כך, הוסיף את הדברים הבאים:
“ואז יוריד אללה מן השמים מים / גשם, והאנשים”
-כמו שהצמחים נגמרים-
הם נגמרים. כל גופו של האדם נרקב, רק
‘עַצְבּוּז־זָנָב’ (עצם הזנב)
הוא אינו מתכלה. ביום הדין, עבודת הבריאה/העם תיבנה מזה.”
(בוכארי, תפסיר סורת 78/1; מוסלם, פיתן, 141/2955)
– א-נַוַוִי, בְּחלק מן המקורות, בְּחלק מן הַמְּסורות שֶׁנֶּאֶמְרוּ מֵאֲחֵרִים מֵאֲבוּ הֻרֵירָה
“ארבעים שנה”
הוא ציין כי ההצהרה שלו נכללה [במסמך].
(אל-נוואווי, שרח אל-סחיח אל-מוסלים, 18/92)
אולם הוא לא ציין את שם המקור.
– אבן חג’ר,
“ארבעים”
במקום
“ארבעים שנה”
הוא הזכיר מסורות שונות ואף ציין כי כולן חלשות.
(ראה: פתח אל-בארי, 8/552)
– ראשית, בואו נתחיל בקביעה הבאה:
“הזמן שבין שתי הנשיפות הוא ארבעים יום, ארבעים חודש או ארבעים שנה”
איננו יכולים לומר זאת בוודאות. זה מצביע על פרק זמן קצר מאוד.
“ארבעים רגעים”
יכול להיות.
– בין אם זה יום, חודש או שנה, זה משמעותי עבורנו
-כפי שאנו מבינים מהשאלה-
למספר ארבעים יש חשיבות מיוחדת. ראוי לציין את הנקודות הבאות:
א)
המספר ארבעים, כמו המספר שבעים, מבטא ריבוי אצל הערבים. לפיכך, ישנו פרק זמן מסוים בין שתי הנשיפות.
ב)
בحديث נבואי נאמר על שלבי התפתחות העובר ברחם אמו, וכל אחד משלבים אלו
“ארבעים יום”
הוא הוגדר כפרק זמן.
(ראה: מוסלם, קדר, 1, ח. מס’ 2643)
– האמונה כי בני אדם יוקמו לתחייה מחדש ברחם הקבר, ומשם יצאו לעולם הבא בלידה.
ארבעים (יום, חודש או שנה)
התהליך המתואר תואם את ארבעים הימים הראשונים של ההתפתחות ברחם האם, שהם שלבי ההתחלה של הבריאה.
– בחדית’ המדובר:
“אללה מוריד מן השמים מים / גשם, והאנשים – ”
כמו שהצמחים נגמרים
– הם יסיימו”
הביטוי שמשמעותו “מבטא את הרעיון”, תומך בהשוואה שערכנו.
כלומר, בבריאה הראשונית, לרחם האם מאב.
“זרע”
כפי שיש גשם בשם, כך גם בבריאה השנייה “מי הגשם יורדים מן העננים אל רחם האדמה, והאדם שברחם זה יתפתח ויתהווה שוב בתהליך של ארבעים יום (או חודש-שנה)”. תיאור זה נראה חכם ביותר כחוק אלוהי.
בתחייה השנייה, אף על פי שהכוח האלוהי הוא העיקר, עדיין יש צורך בחוכמה.
“סֻנַּת אללה”
זוהי עובדה מובנת מאליה.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
