– קיימים חריגות מסוימות בבריאת היצורים. מהן החכמות שבהן ברא אלוהים יצורים כאלה, שקשה להאמין בהם?
– איך יש להעריך את התוצאות הללו?
– מקרים כאלה גורמים לי לחשוב ולהרגיש מאוד לא בנוח.
אחינו היקר,
כל היצורים ביקום הם יצירותיו של אלוהים.
האל בורא אותם ומספק להם את כל צרכיהם. לאחר שחיו פרק זמן מסוים, הוא לוקח אותם מן העולם הזה.
על פני האדמה קיימים מאות אלפי מינים של צמחים ובעלי חיים. מספר הפרטים עצום ואינו ניתן לספירה. לדוגמה, בגרם אחד של אדמת יער יש מיליון יצורים חיים, המורכבים מנבגים וחיידקים. ה’ יודע את סיבת בריאתם, את אופן בריאתם ואת משך חייהם. מדענים מנסים, באמצעות מחקרים, לחשוף מידע מסוים אודות קיומם, צורתם ומבנם.
היצורים בעלי המבנה החריג שאתם רואים הם רק חלק קטן מאוד מהממצאים הללו. מדענים מנסים לגלות את הסיבות לחריגות הללו. ומה שמוטל על אלה שאינם עוסקים במחקר הזה הוא…
הכוונה היא להאמין שהאל ברא את מה שרצה, כפי שרצה, ולא להתערב בענייניו.
האדם מרחם על יצור פגום או נכה שברא אלוהים. מדוע? משום שהוא מאחל ליצור הזה להיות בעל מבנה תקין, כדוגמת בני מינו. הוא חושב שהיצור הפגום חי חיים קשים.
האל הוא שברא את היצור הזה מאין. האל הוא שנותן לו את פרנסתו. האל הוא שיודע את מצוקתו טוב יותר מן האדם.
לכן, יש להשאיר את היצורים הפגומים והנכים הללו בידי אלוהים. יש להסתכל עליהם רק מתוך התבוננות ולקח.
האדם צריך לחשוב כך:
“הקב”ה היה יכול שלא לברוא אותי כלל, או לברוא אותי כאבן. הוא היה יכול לברוא אותי כצמח. הוא היה יכול לברוא אותי כאדם, אך עם חסרונות באיברי ובחלקים מגופי. הוא ברא אותי שלם, עם כל איברי. הוא נתן לי שכל. הוא צייד אותי ברגשות, כגון אהבה, חמלה ורחמים. לכן, עלי לציית לציוויו ולאיסוריו, ולקיים את מצוותיו, ולהודות לו על כך שלא נולדתי נכה או בעל מום.”
אין לאף יצור זכות מול אללה להיברא כפי שהוא. לכן, כל מה שאללה ברא, ברא מתוך חסד ורחמים. עכשיו, אם תשאלו את אותו אדם נכה או בעל מום;
–
האם היית מעדיף שלא להיוולד כלל? או אולי להיוולד כעץ, או כחיה קטנה באדמה, או כחרק כלשהו?
אם הוא שפוי, התשובה שהוא ייתן לך תהיה:
– “תודה לאל. אני מרוצה ממצבי, טוב לי להיות ככה מאשר להיוולד כצמח או חיה, או לא להיוולד כלל.”
יהיה בצורה הבאה:
למעשה, חיי העולם הזה הם תקופה קצרה מאוד של 70-80 שנה.
חיי העולם הבא הם נצחיים.
הוא, הנכה והפגום, אם יכיר את אלוהיו ויקיים את מצוותיו, אלוהים מבטיח לו גן עדן נצחי. אילו היה אותו נכה יפה תואר ובעל גוף שלם, ייתכן שבעולם הזה, בחיים קצרים, היה שוכח את אלוהים ואת נביאו, רודף אחר תענוגות ונהנתנות, ובאחרית הימים היה נשרף באש גיהינום נצחית.
אדם חכם יחשוב על כל אלה;
“כל מה שאלוהים עושה, הוא עושה לטובת כל היצורים.”
הם צופים מן החלונות, אך אינם נכנסים פנימה, ומתבוננים בכל היצורים שבעולם הזה מתוך יראה, ומודים לאל.
צריך לפחד לא מלהיות עיוור בעולם הזה, אלא מלהיוולד עיוור לעולם הבא.
השטן גורם לאדם להתאבל על אלה שבעולם הזה עיוורים, ומסיח את דעתו מן העולם הבא. כך, מי שמתעסק עם הנכים והמוגבלים בעולם הזה ושוכח את אלוהים, יקום לתחייה עיוור בעולם הבא.
בסורת טהא, פסוקים 124, 125, 126 ו-127, מצהיר אלוהים כי אלה אשר יפנו עורף לקוראן יקומו ביום הדין כעיוורים:
“ומי שיתעלם מן הזכרי (הקוראן), אזי יהיה לו חיים צרים, וביום הדין נאסוף אותו עיוור. והוא יאמר: ‘אדוני, מדוע אספת אותי עיוור, ואני הייתי רואה בעולם?’ ויאמר (האל): ‘כן, הגיעו אליך אותותינו, ואתה שכחת אותם, וכך גם היום תשכח. כך נעניש את מי שחורג מן הגבול ואינו מאמין באותות אדוניו. אכן, עונש העולם הבא חמור יותר וקבוע יותר.'”
(טהא, 20/124-127)
עוד משחק של השטן
תחבולה נוספת של השטן כלפי האדם היא להפוך אותו לאויב של אלוהים. השטן מראה לאדם יצורים פגומים ובעלי מומים, ומשכנע אותו שאלוהים הוא זה שברא אותם. האדם, מתוך רחמים כביכול על אותם יצורים, מפתח בלבבו שנאה ועוינות כלפי אלוהים. מי שמת כשהוא אויב לאלוהים, מגיע לעולם הבא ככופר וחסר אמונה, וגורלו יהיה גיהינום נצחי.
זה בדיוק מה שהשטן רוצה.
כאשר אנו מהרהרים בדברים אלה, אנו מקיימים את מצוותיו ואיסוריו של אלוהים,
“כל מה שברא, ברא אותו בצורה הטובה ביותר.”
אסור להתנגד להערכה וליצירה שלו.
בקיצור, יש לומר כמו אברהם חאקי. הוא אומר על כך כך:
“הצדיק הופך את הרע לטוב.”
אל תחשוב שהוא יעשה משהו אחר.
נחכה ונראה מה יעשה האל.
כל מה שהוא עושה, יפה הוא עושה.
“אל תשאלו ‘למה זה ככה?'”
הוא בסדר גמור.
התאזר בסבלנות עד הסוף.
נחכה ונראה מה יעשה האל.
כל מה שהוא עושה, יפה הוא עושה.
הסבלנות וההמתנה לתוצאה הסופית יתקיימו בעולם הבא. כי מי שסובל ומתייסר בעולם הזה, יקבל מאת ה’ שכר עצום בעולם הבא.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
