מהו עונש הניאוף, ומהם התנאים להטלת עונש זה?

– בפסוק השני של סורת א-נור בקוראן נאמר: “הלקו כל אחד מהם (הגבר והאישה) מאה מלקות”. אולם, לפי דעותיהם של כמה חכמים, הדבר מתייחס רק לרווקים, ואילו גבר או אישה נשואים שביצעו ניאוף צריכים להיסקל. האם זה נכון?

אחינו היקר,

במשפט המוסלמי ובכל ספרי הפסיקה.

«גבול»

כלומר


עונשים, סנקציות


הם תופסים מקום חשוב. העיקרון המרכזי של הלכות אלו, שמקורן בעיקר בקוראן ובחדית’, הוא להגן על הפרטים והאומה, למנוע אסונות המובילים להתדרדרות מוסרית, לשמור על כבוד וצניעות, להנחיל לפרטים את מושג הזכויות והחובות, ולבסס שלום ושלווה. הרתעה והשפעה על אחרים הן חכמה נוספת.

הפסוקים הראשונים של סורת א-נור מפרטים בבירור את העונשים על עבירת הניאוף:

“הלקו כל אחד מן הזונים והזונות מאה מלקות. ואם אתם מאמינים באללה וביום הדין, אל תרחמו עליהם בהקמת דין אללה. ויהיו עדים לעונשם קבוצה מן המאמינים.”

1

כדי שיוטל עונש על ניאוף,

התנאי העיקרי הוא שהפשע הזה יתברר ויתגלה בוודאות.

זה אפשרי בשלוש דרכים:

ל)

עדותם של ארבעה גברים צדיקים שראו בוודאות את מעשה הניאוף,


2)

הודאתו של מבצע העבירה,


3)

אם הנאשמת היא אישה, הריון הוא תנאי. העונש לא יבוצע אלא אם כן מתקיימים שלושת התנאים הללו.

בזמן הנביא מוחמד (ע”ה), ציווי זה של הקוראן היה מושרש כל כך בלבבות ובנשמות המאמינים, עד שחלק מהאנשים, שנענו לפתע לשיטנה ולנפשם, מבלי להזדקק לעדים או ראיות, הודו בפני הנביא (ע”ה) על חטאם וביקשו שיוטל עליהם העונש שנקבע בקוראן.

לדוגמה,

מאיז אל-אסלאמי

אחד מן הצחאבה, ששמו מאעז, הגיע אל הנביא (ע”ה) והודה כי עשה זנות. הנביא (ע”ה) הפנה את פניו ולא רצה לשמוע. מאעז חזר על כך בפעם השנייה, השלישית והרביעית. הנביא (ע”ה) שוב לא רצה לשמוע. לבסוף, בפעם הרביעית,

“האם יש בך שיגעון כלשהו?..”

אמר וְ

“לא.”

קיבל את תשובתו.

“האם אתה שיכור?”

כשנשאל על כך, קם אדם אחד והריח את פיו. לא נמצאו סימנים של שכרות. לאחר מכן, אמר הנביא (עליו השלום):

“אולי רק נשקת, אולי רק דיברת, אולי רק הסתכלת!…”

אמר. מאיז

“לא.”

הוא המשיך.

“האם אתה נשוי?”

גם לשאלה

“כן.”

כאשר אמר זאת, הורה הנביא (עליו השלום) על סקילתו, והוא נסקל.

בנוגע לשאלה האם תתקבל תשובתו, אמר הנביא מוחמד (עליו השלום):

“הוא התחרט כל כך, שאם חרטתו הייתה מחולקת בין כל האנשים, היא הייתה מספיקה לכולם.”

במקרה אחר גם כן

“האם ראית תوبة נעלה יותר מנתינת הנפש למען אללה?”

הוא ציווה. 2

כפי שצוין בפסוק הקדוש, העונש על עבירת הניאוף נחשב לשני סוגים:

מישהו,


מאה מלקות



האחר


של

רָגַם (להרוג).

מי שביצע את הפשע הנורא הזה, גבר או אישה, חייב להיות מישהו שמעולם לא התחתן. לאחר שיוכח אשמם וייגזר עליהם דין.

מאה מלקות

העונש ייאכף.

החדית’ המהווה בסיס לפסיקה זו מובא על ידי אוביידה בן סאמית. החדית’ מנוסח כך:

“קחו את המידה ממני, קחו ממני! אלוהים הראה להם את הדרך. למי שזנה, אם הוא רווק, יש להלקות אותו מאה מלקות ולגרשו לשנה. ואם הוא נשוי, יש להלקותו מאה מלקות ולרגום אותו.”

3

במקורות ההלכה ישנה התייחסות למצבו של המקל הזה ולדרך השימוש בו:

השוט צריך להיות בעובי אצבע, אסור להכות בו בפנים או בראש, המעניש אסור להרים את השוט מעל גובה הכתף, ואסור להכות בגוף חשוף.

4

הפסוק הקדוש אומר,

“ויהיו עדים לעונשם קבוצה מן המאמינים.”

החכמות הטמונות בביטוי זה מוסברות כך על ידי המנוח אלמלילי, אחד מפרשני הקוראן של תקופתנו:

“מי שמבצע את העונש לא צריך להתעלל. אם העונש מתבצע לעיני כל, הוא לא הופך לצורה של עינוי.”

“העינויים האכזריים שמהם התלוננה ההיסטוריה תמיד נעשו בחשאי.”

אולם, זו אינה עינוי אלא עונש. לכן, אסור לחרוג מהגבולות שקבעה הדת. ביישום העונש בפומבי…

“ישנה אמונה והפגנה המבטאות את ערך הצניעות ואת הפצת הלקח והחינוך.”

לצורה זו יש גם משמעות של ענישה פסיכולוגית עבור העבריין.

5

הערות שוליים:

1. סורת א-נור, 2.

2. א-תאג’, 3:25; מוסלם, ח’ודוד: 24.

3. מוסלם, חֻדוּד: 12.

4. ספר ההלכה של ארבעת המד’הבים, 7: 105.

5. דת האמת, שפת הקוראן, 5: 3473.

(מהמט פאקְסוּ, חלאל-חראם)

בברכה ובתפילה…

שאלות על האסלאם