– מה הדין של שבועה?
– אילו סוגים של שבועות קיימים?
– מהו כפרת שבועה שבורה?
אחינו היקר,
דין כפרת השבועה
למרות שבעיקרון השבועה עצמה אינה מומלצת מבחינה דתית, הפרת שבועה שנעשתה במודע היא במידה מסוימת
הפרת הבטחה שניתנה בשם אלוהים נחשבת למעשה חמור וחטא, מכיוון שהיא מרמזת על חוסר נאמנות.
נאמר, ומי שמפר את שבועתו בכוונה, חייב בכפרה.
ישנם חדית’ים שבהם נאמר כי עדיף לאדם להפר את שבועתו ולשלם כפרה, אם הפרת השבועה תביא לטובה.
(אבן מאג’ה, כפרות, 7-8)
הכפרה על הפרת שבועה משתנה בהתאם לנסיבות השבועה.
חובה על מי שחייב בכפרה לשלם אותה. מי שאינו מקיים את החובה, חוטא.
דין השבועה
שבועה
ככלל, מותר להישבע, אולם השבועה שלא לצורך והפיכתה להרגל אינה מומלצת, והישבעות תכופות נחשבות לחוסר כבוד כלפי שם ה’.
שבועת שקר
הוא מן החטאים הגדולים.
לפי ההלכה החנפית, המאליכית והחנבלית, העיקר בשבועות הוא
מותר.
אבל להישבע יותר מדי שלא לצורך.
זה מְגֻנֶה.
לפי השאפעיים, שבועה היא בדרך כלל דבר מאוס, ואין להישבע אלא אם יש צורך בכך.
(ראה אל-קאלם, 68/10; אבן מאג’ה, כפרות, 5)
כמו כן, החנבליים ציינו כי השבועה עשויה לקבל תוקף שונה בנסיבות שונות;
– השבועה היא חובה להציל את חייו של חף מפשע,
– מְגַשֵּׁר, מְפַיֵּס, מְסַדֵּר סכסוכים.
– מותר לעשות או לא לעשות דבר מותר,
– משהו נתעב נעשה כדי לעשות משהו נתעב,
– הם אמרו שזה יהיה חטא לעשות משהו שהוא חטא.
“השבועה מביאה לרווחה חומרית, אך מונעת ברכה.”
חַדִيث (حديث)
(אל-בוח’ארי, אל-ביו’, 25; מוסלם, אל-מוסאקאת, 131)
השבעה במסחר היא דבר מגונה.
מצביע על כך ש…
הדין לגבי קיום השבועה,
זה תלוי בהוראות השבועה.
למשל, אם נשבע אדם לעשות מצווה או להימנע מאיסור, חובה עליו לקיים את שבועתו, ואילו קיום שבועה הפוכה הוא אסור. לגבי שבועה לעשות או להימנע ממעשה מותר, רוב הפוסקים סבורים שקיומה מותר, ואילו לדעת חלק מהחכמים, קיומה הוא חובה.
הדין לגבי קיום שבועה שנעשתה על מעשה או אי-מעשה של אדם אחר דומה לדין לעיל; אלא שאם נושא השבועה הוא דבר מותר או מומלץ, הרי שקיומה נחשב למומלץ.
הנביא מוחמד (עליו השלום)
המלצה לקיים את שבועת הזולת (איברא אל-קאסם)
(מוסלם, לִבַּאס, 3)
זוהי ההוכחה לכך.
יש לקיים גם שבועות שנשבעו על מנת להגיע להסכמה בנושא לגיטימי, לחזק הבטחה שניתנה או לשכנע את הצד השני.
(ראה אל-מאאידה, 5/89; אן-נחל, 16/91)
אולם, אם קיום השבועה מנוגד לטובת הפרט והחברה, ואם היא עלולה להביא את הנשבע לידי עבירה, יש להפר את השבועה ולשלם כפרה.
לדוגמה, נדר שלא לשלם חוב או לא לדבר עם ההורים הוא כזה. אכן, בחדית’ נאמר:
“אם אדם נשבע על דבר, ואחר כך יראה דבר טוב יותר ממנו, יפר את שבועתו וישלם כפרה.”
(מוסלם, אֵימָן, 11)
כך הורה.
סוגי שבועות
השבועות נחלקות לשני סוגים מבחינת צורתן ונוסחן: שבועות הנעשות בשם ה’ או באחת מתאריו, ושבועות הנעשות בדרך של תנאי; ומבחינת תוכנן והאם הן עומדות בתנאי תוקפן, הן נחלקות לשלושה חלקים.
1. ביטול השבועה.
א)
שבועה שנעשתה בטעות או מתוך אמונה שגויה. כגון, להישבע “אני נשבע ששילמתי את חובי” מתוך מחשבה ששילם את חובי, בעוד שלמעשה לא שילם.
ב)
שבועה שנאמרה במהלך שיחה ללא כוונה לנדור.
(אל-בוח’ארי, אֵימאן, 14)
“אללה לא יחייב אתכם באחריות על שבועותיכם שבוטלו.”
הפסוק
(סورة البقرة, 2:225; سورة المائدة, 5:89)
זה מעיד על כך.
2. שבועת גאמוס.
זוהי שבועה שקרית שניתנת בכוונה ביחס לאירוע שהתרחש בעבר;
לזה
“שבועה שקרית”
כך גם נאמר. השבועה האמיתית היא
“שבועת אמונים”
הוא נקרא כך.
שבועת שקר מוגדרת במילה “גָּמוּס”, הנגזרת מהשורש “טָבַל”, שכן היא תגרום למי שנשבע לשקר להיכנס לגיהנום.
חומרת החטא משתנה בהתאם לתוצאה הנובעת מן השבועה הזו.
“ישנם כאלה שמחליפים את הבטחתם ואת שבועתם לאל תמורת מחיר זעום; אלה לא יהיה להם חלק בעולם הבא. האל לא ידבר איתם ביום הדין, לא יביט עליהם ולא יטהר אותם. עליהם יבוא עונש כואב.”
(סورة آل عمران, 3:77)
, עם הפסוק
“מי שמשקר בשבועה על רכושו של מוסלמי שלא בצדק, יפגוש את זעמו של אללה ביום הדין.”
(אל-בוח’ארי, א-ימאן, 17; מוסלם, א-אימאן, 218-224; ראה גם: אל-מוסנד, II, 361-362)
החדית’ שמשמעותו כזו מבטאת את חטא השבועה מסוג זה.
אולם, שבועת שקר על מנת להגן על חייו או רכושו של אדם חף מפשע אינה נחשבת לחטא, אלא אף נחשבת להכרחית מבחינה דתית בשל חשיבות הזכות המוגנת.
3. שבועה מוחלטת / שבועה חמורה.
זוהי שבועה שניתנה בהתאם לתנאיה.
“אני נשבע שאבקר אותך.”
אם נעשה זאת בזמן רחב, כפי שמופיע במשפט.
“שבועה מוחלטת”
(מורסל)
“נשבע, היום אני לא אוכל כלום.”
אם יירשם עם חותם זמן בצורה הבאה:
“שבועה זמנית”
נושא את שמו.
שבועה שנעשתה מסיבה מסוימת (שבועת פתע) מקבלת משמעות, לדעת רוב הפוסקים, בגלל אותה סיבה. לדוגמה, אדם שהוזמן לארוחת צהריים,
“באמת, אני לא אוכל ארוחת צהריים.”
בדרך כלל, שבועה כזו מוגבלת לאותה ארוחה, ואינה נחשבת להפרה אם הוא אוכל ארוחת צהריים במקום אחר. אולם, לפי דעתם של כמה חכמים, השבועה נחשבת להפרה בכל מקרה של אכילת ארוחת צהריים במקום אחר, ללא קשר לסיבה.
כפרת הפרת שבועה
האם נדרש כפרה (דין הכפרה) במקרה של אי קיום שבועה (הפרת שבועה) משתנה בהתאם לסוג השבועה.
בטלות השבועה
אין צורך בכפרה;
שבועה מחייבת
המשחית חייב בכפרה.
שבועת הגמול
מכיוון שפדיון לא יספיק לכפרה, לדעת הרוב, יש להימנע ממתן פדיון בגלל שבועה זו ולהתחרט, ולכן אם זכויותיו של מישהו נפגעו, יש לפצותו ולבקש את סליחתו; אולם לדעת השאפעיים, יש לתת גם פדיון.
השפעת השכחה, חוסר הידיעה והכפייה על הפרת השבועה.
זה שנוי במחלוקת בין הזרמים.
לפי השאפעיים והחנבליים
במקרים אלו, הפרת השבועה אינה גוררת עונש כפרה, אלא רק את ביטול השבועה.
לפי מذهب חנפי
אז השבועה מופרת ונדרש כפרה.
במذهب המאליקי
קיימים סעיפים מפורטים יותר.
הכפרה הנדרשת במקרה של הפרת שבועה שניתנה בהתאם לתנאיה.
הוא להאכיל או להלביש עני, או לשחרר עבד;
מי שאין לו את היכולת לעשות את הדברים האלה
הוא צם שלושה ימים.
.
(ראה סورة אל-מאאידה, 5/89)
הפרת שבועה מרובה
לפי חלק מהחנפים והחנבליים, כפרה אחת מספיקה לכמה שבועות; ואילו לפי השאפעיים והמאלכיים, וכן לפי חלק מהחנפים והחנבליים, יש לשלם כפרה נפרדת לכל שבועה.
השבעה מחדש לאחר כפרה
קיימת הסכמה שאם נדר נשבע שוב לאחר ששילם את כפרת שבועתו הראשונה, ואז הפר את שבועתו, עליו לשלם כפרה נפרדת גם על הפרת השבועה השנייה.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
