מהו מקור ההלכות כגון “גילוח הזקן לאחר גידולו הוא מוקצה” או “דתנו לא קבעה חובה בעניין זה”? האם תוכלו להביא מקורות גם מבין חכמי החנפים?

אחינו היקר,

כפי שהנביא שלנו (עליו השלום) עצמו גידל זקן,

“קצצו את השפם, והניחו לזקן לגדול.”


(אל-בוח’ארי, אִסְתִאִיזָאן, 51; מוסְלִם, טַהָרָה, 53-55)

במילים אלו הוא ציווה על גידול הזקן. לדעת חלק מהחכמים, הציווי המופיע בחדית’ זה מורה על חובה, ולכן גידול הזקן הוא חובה. לדעת חכמים אחרים, זהו ציווי מומלץ/רצוי, ולכן גידול הזקן אינו חובה אלא סונה (מנהג נבואי).

בحديث שמוסלם מביא מפי עאישה, אשתו של הנביא, אמר הנביא (עליו השלום):

“עשרה דברים הם מן הפיטרה: קיצור השפם, גידול הזקן, שימוש במיסוואק, ניקוי האף במים, גזיזת הציפורניים, שטיפת מפרקי האצבעות היטב, גילוח השחי (הרווה מוסאב בן שייבה אמר: ‘שכחתי את העשירי, אך אני מניח שזה שטיפת הפה במים’).”


(מוסלם, טהרה, 56)

לפי האימאם א-נַוַוִי, שפירש את החדית’ (המסורת הנבואית) שמשמעותה כך, כל המעלות המוזכרות בחדית’ זה הן סֻנָּה (מנהג נבואי), מלבד הַחִ’תַאן (ברית מילה).

(ראה: א-נַוַוִי, אל-מַגְ’מוּע, 1/283).

דעתו של האימאם א-נַוַוִי, אחד מגדולי חכמי הדת בעולם המוסלמי, אומצה למעשה על ידי כל החכמים (למעט בנושא הזקן). כלומר, מצוות הסונה מוסכמות, הזקן שנוי במחלוקת, וכל השאר נחשב לסונה. מה יכול להיות טבעי יותר מאשר להחשיב את גידול הזקן, הכלול בין כל כך הרבה מצוות סונה, גם הוא כסונה?!

א-נַּוַוִי

“רַוְדַת אָ-טַאלִיב” (3/234)

הוא התייחס לנושא זה גם ביצירתו בשם

“לגדל זקן”

הוא ציין שהוא עבר ברית מילה.

חכמי החנבלי

של

“השארת הזקן היא מן הטבע…”

הם טענו, תוך שהם מביאים חדית’ים (מסורות מפי הנביא מוחמד) כראיה, כי גידול זקן הוא סונה (מנהג מומלץ).

(ראה: א-שַרְח אל-כַּבִּיר עַל מַתְן אל-מֻקַנַّע, 1/105).

לדעתם של חכמים מסוימים,

לגדל זקן

מדובר בסונה שאינה קשורה לעבודת האל, אלא בסונה שביצע הנביא מוחמד (ע”ה) מתוך כוונה להנהיג מסורת. סונה זו נקראת גם “סונה-י זאוואיד”.

מחמוד שלטות

וְ

מוחמד אבו זהרה

כך סוברים כמה מגדולי הדור. למרות שישנן דעות שונות, לדעתנו, גידול הזקן אינו חובה, אלא מנהג מומלץ.

לפי חכמי החנפיה,


כדי שיהיה מדובר בזקן, עליו להיות לפחות באורך של אחיזה (חופן). אף חכם לא התיר קיצוץ זקן קצר יותר מזה (ראה אל-בחר אל-ראיק, 2/302; רד אל-מוכתר, 2/418).

“יַחְרُمُ عَلَى الرَّجُلِ قَطْعُ اللِّحْيَةِ = אסור לגברים לגלח את זקנם.”


(רדّ المحتار, 6/407)

מההצהרה שלו, ניתן להבין כי גילוח זקן שגדל אסור.

חכמי השאפעי

אבן חג’ר אל-היית’מי, שהיה אחד המפורסמים ביותר מביניהם, גם כן

“גילוח הזקן (אינו אסור) אלא מוקצה”

אמר/ה ש…

(ראה: תֻחְפַּת אל-מֻחְתַאג’, 9/375).

בהתבסס על פסיקותיהם של חכמי השאפעי, כפי שהן מיושמות על ידי חכם השאפעי, בדיעוזאמאן.

“אסור לגלח את הזקן”

כוונתם של המלומדים שאמרו זאת

“השארת הזקן ואז גילוחו היא מצווה. אחרת, מי שלא מגדל זקן כלל, מפר מצווה.”

הביטוי שפירושו הוא, ברור מאוד.

(ראה: אגרות אמירודאג – חלק א’, עמ’ 48)

יש לשים לב לנקודות הבאות:

א.

הדת המוסלמית אינה מוגבלת רק לזרם אחד. בעולם שבו רוב המוסלמים כיום אינם מגדלים זקן,

בהתבסס על פסיקתם של חכמי הדת הרואים בזקן סונה (מנהג מומלץ).

מה כבר יכול להשתבש?!

ב.

במיוחד כפי שציינו חכמי החנפיה (ניתן לעיין במקורות שצוינו לעיל).

כדי שזקן ייחשב לגיטימי, הוא צריך להיות לפחות בגודל של קמצוץ.

לפי עיקרון זה, שמונים אחוז ממי שמגדל זקן כיום, אינו מגדל את הזקן שהוא סונה אמיתית.

ג.


לפיכך,

כפי שלא מותר לגלח זקן שגדל בהתאם לסונה, כך גם אסור לגלח יותר משיעור מסוים. הדבר דומה לזה: מי שלא מתפלל שתי רכיות תפילת נדבה אינו חייב דבר. אולם, לאחר שהתחיל בתפילת נדבה כזו, אסור לו להפסיקה ללא סיבה. כך גם לגבי הזקן.



מי שאינו מגלח את זקנו כלל, מפקיר מצווה ומתרחק ממעלתה. אולם, לאחר שהפסיק לגלח, אין זה נכון לגלח אותו שוב או לקצץ אותו – כפי שנהוג אצל החנפים – עד שיהיה קצר משיעור אחיזה.

למידע נוסף, לחץ כאן:

– מהו הדין לגבי גילוח הזקן או גידולו? מהם הדינים לגבי זקן ופאות, בצירוף הראיות? כיצד צריך להיראות הזקן בהתאם לסונה?

בברכה ובתפילה…

שאלות על האסלאם