מהו ייאוש ומהו יאוש מוחלט? התחרטות על טעויות העבר ועל חטאים שביצע האדם היא דבר טוב; אולם, היא עלולה להוביל אותו לייאוש. כיצד ניתן להימנע מכך?

תשובה

אחינו היקר,

שניהם מזיקים לנפש: ייאוש וגועל…

שני האויבים הגדולים של עולמנו הרוחני. בקיצור,

יאוש

“הבטחת הגיהנום של האדם”,

אז מה?


“הוא ידע בוודאות את מקומו בגן עדן”

במילים אחרות,

יאוש

“להתייאש מרחמי האל”;

אז מה?


“זה להרגיש בטוח מפני עונשו.”

אולם, רק אללה הוא היוצר של הטוב ושל הרע. האדם, על ידי פנייתו אל סיבות הטוב והרע, מבקש את גן העדן או את הגיהנום.

הבקשה היא מהעבד, והתשובה היא מאללה.

אולם, הרצון לבדו אינו מספיק להשגת התוצאה. הכל מתקיים רק ברצון ה’ וביצירתו.

בכתבי הקודש של אלוהים, ”

כיוון”

לקו ההסכמה, כפי שהוא בא לידי ביטוי, יש שני אויבים: קיצוניות ורשלנות.

אחד מהם מושך את האדם כלפי מעלה, והשני מדרדר אותו אל התהום. אדמת הארץ

“כיוון”

בהתחשב במה שהוא מייצג, להתקרב אל השמש זה מוגזם, ולרדת אל שכבת המאגמה זה רשלנות; שניהם שורפים ומחריבים את האדם.

אחת משרשרת הקיצוניות שגורמת לאדם לסטות מן הדרך היא

“ייאוש ופליאה”

הפסק. אצל אנשים שאינם מצליחים בעבודת אלוהים ובמעשים טובים

“יֵאוּשׁ”

המחלה מתגלה. אצל אנשים שאינם מצליחים לשלוט ביצרם, גם לאחר שהגיעו להצלחה, הסוף הוא יהירות וגאווה.

“מפלצת”

המחלה מתבטאת בשתי צורות: האחת היא חוסר, והשנייה היא עודף. שתיהן מזיקות.

מקור הייאוש מוגדר ב”מסנבי-י נורייה” באופן הבא:


“חבר! מי שאינו מצליח בעבודה ובציות, ירא מן העונש ונופל לייאוש.”

(מסנבי-י נורייה, עמ’ 65)

המחלה הראשונה שתוקפת אדם המאמין ביום הדין, אך אינו מצליח לשלוט בנפשו בכל הנוגע לקיום מצוות האסלאם, היא ייאוש. אדם שחלה במחלה זו צריך לזכור את חסדו, טובו וסליחתו של אללה, ולחשוב על כך שרחמיו רחבים דיים לכפר על כל החטאים. כך, הוא יצליח…

“מישהו בטוח ילך לגיהנום”

הוא יתרפא ממחלת העין ויתרחק מאסון הייאוש.

הקוראן מלמד על כך כך:


“אמור: ‘הוי עבדי אשר חרגתם על נפשותיכם בעשייתכם עבירות! אל תתייאשו מרחמיו של אללה. אכן אללה סולח לכל העבירות. אכן הוא סולח ורחום מאד.'”

(סורת א-זומר, 39:53)

במחלת הע’ג’ב (התנשאות), מתרחש מצב הפוך מזה של ייאוש. כאן, האדם חי את האיסלאם כמיטב יכולתו, אך מתוך ידיעה על חסד אלוהי זה, הוא מנסה להתנשא על אחרים, ונופל למחלת ההתנשאות שבה הוא רואה את גן העדן מובטח לו.

המרשם להחלמה ממחלה זו מובא גם הוא ב”מסנבי-י נוריה” באופן הבא:


“הסתמכות על מעשים היא עיוורון. היא מובילה את האדם לתעייה. שכן לאדם אין זכות על השלמות והטוב שהוא עושה; הם אינם רכושו, הוא אינו יכול לסמוך עליהם.”

(מסנבי-י נורייה, עמ’ 65)

בנקודה זו, ההקשבה לאזהרה האלוהית הבאה בקוראן תסלול את הדרך לגאולה:


“כל טובה שתגיע אליך היא מאת אללה, וכל רעה שתבוא עליך היא מנפשך.”

(נשים, 4:79)


כל מה שאנחנו מכנים “טוב”,

כל אלה הועברו לאנשים על ידי הנביאים, ואללה יצר את כל התנאים הדרושים לקיומם. למשל, אמירת אמת היא מעשה טוב. כפי שישנם כתבי קודש ונביאים שהורו לאנשים על מעשה טוב זה, כך גם אללה הוא זה שברא את כל התנאים הדרושים לאמירת האמת, כגון הפה, הלשון, בלוטות הרוק, הגרון, המוח, מערכת העצבים והאוויר.

כאשר האדם חושב על כך, הוא מבין שחלקו בטובה זו קטן מאוד. בטובה כזו, שנוצרה מאיחודן של אלפי ניסים אלוהיים, חלקו של האדם מסתכם רק בנטייתו למעשה הטוב ובשימוש רצונו החלקי בכיוון זה.

במקום להתגאות ולהתפאר בידע זה, יש להודות לאל ולהיות אסיר תודה לו. מי שאינו הולך בדרך זו, יפול לתהום של גאווה.

למידע נוסף, לחץ כאן:

– חמדנות

– האם אדם שחטא יכול להיטהר מחטאיו על ידי תשובה?


בברכה ובתפילה…

שאלות על האסלאם

שאלות אחרונות

שאלת היום