– אומרים שייסורי הקבר קשים פי שבעים מן כאב השיניים?
אחינו היקר,
ייסורי הקבר גדולים פי שבעים מן כאב השיניים.
ביטויים כגון אלה הם מטאפורה המבטאת את עוצמת העונש. די לחשוב על כוחו האינסופי של אלוהים כדי להבין את עוצמת העונש. שם אחד…
“שדיד אל-עقاب”
כאשר אללה רוצה להסב צער למישהו, אי אפשר לתאר את גודל הצער הזה.
תיאור אימת עונש הקבר לאנשי הדור הזה, המוקפים בחטאים מכל עבר, עלול להוביל לייאוש.
-במיוחד באתר מסוים-
פרסום זה מנוגד לשיטת ההדרכה החכמה. לכן, נסתפק בהבאת מספר פסוקים וחדִيثים כדי להצביע על הנושא. אנו מקווים שמי שרוצה ללמוד את הלקח
-גם הם איתנו-
הם יקבלו את חלקם בנזיפה. אולם, לפני שנכתוב את הפסוקים והחדית’ים, נראה לנכון להציג מידע תמציתי על אלוהות (בריאה, ניהול וחינוך) של אללה, המהווה את הבסיס לשאלות בחקירה בקבר. זאת משום שקיומו או אי-קיומו של עונש הקבר קשור ישירות לשאלות על אלוהים ועל הנביא.
שאנשים כפופים לה
שלושה אתרי בחינה
והם קיימים, וכולם קשורים קשר הדוק לריבונותו של אלוהים.
מקום הבחינה הראשון;
“מסיבת אלסטו”
הוא:
הישיבה האלוהית הנסתרת, הידועה אך לא מובנת, שחורגת מגבולות התבונה האנושית.
“במסיבת אלסטו”
אלוהים
“הלא אני ה’ אלוהיכם?”
לשאלה זו עונים כל בני האדם באמצעות המבנה הרוחני/נפשי שלהם, בשפת החוכמה.
“כן”
כך אמרו. כלומר:
“קיבלנו אותך כאדון, והבטחנו לציית למצוותיך ואיסוריך, ולכוון את חיינו בהתאם להודעות שתשלח אלינו.”
תרגום הפסוק הרלוונטי הוא כדלקמן:
“הנה, אדון עולם הוציא את בני אדם מתוך חלציהם, ולקח מהם עדות על עצמם, ואמר:
“הלא אנוכי ה’ אלוהיכם?”
אמר. והם ענו:
‘כן.’
כך אמרו. זה יקרה ביום הדין,
“לא ידענו על כך.”
עשינו את זה כדי שלא תגידו את זה.”
(אל-אעראף, 7:172).
כדי לבחון את כנותם של בני האדם בהבטחותיהם בעולם הנשמות, שלח אלוהים נביאים אל בני האדם, והם העבירו להם את מסריהם.
מקום הבחינה השני:
עולם השהאדה (עולם الشهادة)
/
העולם הוא:
מיום היווסדה של משפחת האנושות החל מבחן חדש. האדם הראשון, אדם (ע”ה), היה המורה הראשון שקיים את המבחן הזה, שהוא החלק המעשי של המבחן בעולם הרוחני, ואילו המורה האחרון הוא מוחמד (ע”ה). הדגש על אלוהות בכל חלקי הקוראן, המסר האחרון, מצביע על כך שהמבחן יתקיים במסגרת זו. כי אמונה באחדות האלוהות מחייבת אמונה באחדות העבדות. כלומר, מי שברא, מנהל ומכוון את היקום, הוא גם האלוה האמיתי הראוי לעבדות.
האמת הזו נועדה לשמש כשיעור;
– המסר הראשון שירד בקוראן:
“קרא בשם אדונך אשר ברא.”
(אל-עלק, 96/1)
התחיל בפסוק שמשמעותו:– הפסוק האחרון בהודעה האחרונה שירדה
“הלל את אדונך בשבח והתפלל אליו למחילה, כי הוא המקבל תשובה.”
במשמעות של.– תרגום הפסוק הראשון של סורת אל-פאתחה, שהיא הסורה הראשונה בקוראן לפי סדר ההופעה, אחרי ה”בסמלה”:
“כל השבחים והתשבחות שייכים לאללה, אדון העולמים.”
כך הוא.– הפסוק הראשון של סורת א-נאס, הסורה האחרונה בקוראן.
“אמור: אני מוצא מקלט באדון האנשים.”
במשמעות של.– הפסוק הראשון הקורא לתפילה הוא פסוק 23 מסורת אל-בקרה:
“הוי בני אדם! עבדו את אדונכם אשר ברא אתכם ואת אבותיכם.”
במשמעות של.
הקוראן, ספר המבחן האחרון של האנושות, הוא של אללה.
אדון
ההדגשות ששם על שמו מראות שהבחינה תתנהל כולה במסגרת זו.
בעולם הרוחני, את אלוהים.
אדון
למי שמקבלים זאת, ישנו מבחן אחרון נוסף כדי לבדוק אם הם עומדים בהבטחתם לאחר שבאו לעולם.
מקום המבחן השלישי: ברזח / עולם הקבר:
הפסוקים הבאים מראים כי אנשים בהחלט
אדוניהם
שהם יתייצבו בפניו ויפגשו אותו
אדון
הדבר מצביע על כך שהם ייחקרו לגבי הסכמתם או אי הסכמתם.
“אמור: מלאך המוות, אשר הופקד על לקיחת נשמותיכם, ימית אתכם, ואז תובאו אל אדונכם.”
(סג’דה, 32/11).
“מי שעושה מעשה טוב וראוי, עושה זאת למען עצמו; ומי שעושה רע, עושה זאת לרעתו. בסופו של דבר, תובאו אל אדונכם.”
(אל-ג’את’יה, 45/15).
חקירת הקבר:
הפסוקים הבאים מצביעים על עונש הקבר:
“הם”
(פרעה ותומכיו)
בבוקר ובערב הם מובאים אל מול האש. וגם ביום שבו יתחולל יום הדין.
‘הטילו את העונש החמור ביותר על משפחת פרעה!’
כך נאמר.”
(המאמין, 40/46).
“ממי שמעליל שקר על אלוהים, או אומר: ‘התגלה לי’, בעוד שלא התגלה לו דבר;
‘התגלה לי.’
עם מי שאומר/ת
“אני אוריד את זה כפי שאללה הוריד את זה.”
מי יכול להיות אכזר יותר ממי שמתעלל במישהו שסובל ממוות קשה, כשהמלאכים מושיטים את ידיהם?
“הוציאו את נשמותיכם והכניעו אותן, כי היום תענשו בעונש משפיל על דבריכם השקריים נגד אללה, ועל התנשאותכם נגד אותותיו.”
לו רק היית רואה את מצבם של אותם עריצים!”
(אל-אנְעאם, 6/93).
לפי אל-בוכארי, המילה המוזכרת בפסוק, והיא שלנו
“ייסורים משפילים”
שפירושו (או: שתרגומו)
“עזב אל-הון”
המושג גם כן
“עונש קל”
זאת אומרת, זהו עונש שיהיה בקבר לפני עונש הגיהנום הקשה.
“אנחנו אותם”
(הצבועים)
“נכפיל את עונשם פי שניים. ואז יסבלו עונש איום ונורא.”
(סورة א-תַוְבָּה, 9/101).
אז, העונש הראשון יהיה בקבר.
אל-בוח’ארי ציטט את שלושת הפסוקים הללו כראיה לחקירת הקבר ולעונש שבו.
(ראה: אל-בוח’ארי, אל-ג’נאיז, 87).
כפי שניתן להבין מהחדית’ים הקדושים הבאים, החקירה הראשונה בנוגע לאלוקינו ולנביאנו (עליו השלום) תתחיל בקבר, ובהתאם לתוצאות חקירה זו,
“הקבר יהיה או גן מגן עדן או בור מבורות הגיהנום.”
(ראה תרמיזי, יום הדין, 26).
“לאחר שהמת מושם בקבר, מגיעים שני מלאכים בשם מונקר ונכיר, ומתכוונים לנביא (עליו השלום)
‘מה דעתך על האיש הזה?’
הם שואלים.
(המאמין)
כפי שאמר קודם לכן:
“הוא עבד אללה ושליחו. אני מעיד שאין אלוהים מלבד אללה, ואני מעיד שמוחמד הוא עבד אללה ושליחו.”
המלאכים אומרים: “ידענו שהוא יאמר כך”, ומגדילים ומאירים את קברו. אבל הצבוע – והכופר – אינו עונה על שאלה זו…
“אני לא יודע.”
כך הוא עונה. גם המלאכים אליו
“ידענו שתגיד את זה.”
כך אומרים. האדמה תסגור עליו, תלחץ אותו עד שצלעותיו יתחברו זו בזו, והוא יסבול שם עד יום הדין.”
(אל-בוח’ארי, אל-ג’נאיז, 87;
תִרְמִזִי, ג’נאיז, 70; תרגום החדית’ נלקח מתוך תִרְמִזִי באופן מקוצר.
ישנן מסורות המצדדות בכך שראוי להשמיע דברי תוכחה לנפטר לאחר קבורתו. בראש דברי התוכחה עומדת אלוהותו של האל: אומרים לנפטר:
“אמור: אדוני הוא אללה, דתי היא האסלאם, ונביאי הוא מוחמד (עליו השלום).”
(ניל אל-אווטאר, IV, 89).
נסיים את הנושא – לשם הברכה, בשורת טובה – בתרגום של פסוק:
“הו נפש שקטה! שובי אל אדונך, מרוצה ממנו ורצויה אצלו, והצטרפי אל עבדי, והיכנסי לגן עדן!”
(השחר, 89/27-30).
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
