אחינו היקר,
בתוך עולם היצורים האינסופי, הוא תופס מקום ייחודי. הוא יצירת אמנות עתיקה של אלוהים, הן ברוחו והן בגופו. הקוראן מתאר את בריאתו של האדם בייחודיות זו (1).
(2) כלומר, ח’ליף, סולטאן, של ארמון העולם בו אנו חיים, הוא האדם. לאן שלא ילך ראש מדינה, עיתונאים עוקבים אחריו. הם מתעדים כל מילה היוצאת מפיו. כמוהו, כל אדם שנשלח כח’ליף על פני האדמה, בשל מעמדו הנעלה, נמצא תחת מעקב צמוד של מלאכים (3) הנקראים כך. מלאכים אלו מתעדים כל מילה ומעשה של אותו אדם (4).
(5) השמים, הארץ וההרים, על גודלם, אינם מסוגלים לשאת את אמונתו של אללה. הם יכולים לשמש רק כדף הרהור עבור האדם. החדית’ הקדוש הבא מאשר את המשמעות הזו:
(6)
לא ההרים ולא המדבריות מראים את השמש במלוא הדרה. אולם מראה קטנה משקפת את השמש בבהירות. באמצעות משל זה נוכל להבין טוב יותר את התיישבותו של אלוהים, הניצב מעל המקום, בלב עבדו המאמין. הרי שגם לב המאמין הוא מראה עדינה ושקופה, המסוגלת להכיר את אלוהים. האמירה “לב” (7) מכוונת לנקודה זו.
האמת הזו מנוסחת כך:
“כפי שהאדם הוא עולם קטן, כך העולם הוא אדם גדול.” (8)
כל מה שיש בעולם, יש לו דוגמה באדם. רוחו מן עולם הרוחות, זיכרונו מן הלוח המקודש, דמיונו מן עולם הדוגמאות. יסודותיו מיסודות היקום. שערותיו מן העצים שעל פני האדמה; עצמותיו מן האבנים והסלעים שעל פני האדמה; הדם הזורם בגופו; והמים השונים הנובעים מעיניו, אוזניו, אפו ופיו, נושאים עקבות מן הנהרות והמעיינות, ומי המינרלים שעל פני האדמה. (9)
(10)
הפסוק מצהיר על כך. בהמשך הפסוק, כדוגמה לנדיבות זו, מוזכרים שניים מהברכות שניתנו לאדם:
הובלת בני אדם ביבשה ובים,
שיזכה לפרנסה מן הטובות (הטהורות) שבפרנסות.
כן, בעלי חיים כגון סוסים וגמלים, אף על פי שהם גדולים יותר מבני אדם, נכנעים להם. הגמל הגדול כורע ברך אפילו בפני ילד קטן ומעלה אותו על גבו. כמו כן, כלי רכב כגון מכוניות ורכבות, וכן כלי שיט כגון סירות וספינות, המהווים ברכה לאנושות, הם מן הברכות עליהן מצביעה האיה.
העובדה שהאדם ניזון ממזון היא אכן עניין מעורר מחשבה. בעלי חיים הניזונים מעשב ירוק או קש צהוב ומפיקים חלב, מגישים לאדם מזון עדין כחלב. ואף אינם נמנעים מלהקריב את חייהם. התרנגולת, המלקטת גרגרים מכל סוג בקרקע, מביאה לאדם מתנה טעימה כביצה. הדבורה, המעופפת מפרח לפרח, מגישה לאדם דבש מרפא…
האל, אדון האנשים, דואג להם ומעניק להם שפע. אולם האדם, במהותו, יצור עני ביותר.
(11)
הפסוק מדגיש את הצד הזה של האדם. כן, אפילו אם הוא האדם העשיר ביותר בעולם, כל אחד זקוק לאללה. הוא זקוק לבריאתו, לפרנסתו, ולמקום מושבו הנצחי.
איזו חסד עצום הוא שייצור כה דל זכה להיות מושא לפניה אלוהית. בעוד שבעלי מעמד גבוה מסוימים נמנעים מלפנות לאנשים ממעמד נמוך, אדון כל העולמות בחר באדם. בקוראן הקדוש, הפניות כגון אלה מופנות לאדם.
הנה, לאור פסוקי הקוראן, מהות האדם היא כזו, ואילו אלה שאינם מביטים באדם לאורו של הקוראן, לא הצליחו לראות את מהותו. יש שחשבו אותו לערמת חומר, יש שראו בו יצור עליון מן הקוף, ויש ששפטו אותו בצורה אחרת…
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
