1. כתבת ששימוש בהיקש אינו הופך את הטיעון לבלתי תקף. אז מדוע ההיקש המציג את אלוהים ואת האדם כדומים הוא שגוי?
– מדוע הטענה “הרי אדם, מתוך רחמיו המועטים, לא ישלח את בנו למקום שבו הוא עלול להיפגע, ואילו אלוהים כן שולח אותו. מכאן שאדם רחום יותר מאלוהים” שגויה?
2. האם אלוהים לא יכול היה להראות לנו את רחמיו בלי לגרום לנו לסבל?
– אנו מכירים את האמת דרך ניגודים, אבל האם אלוהים לא יכול היה להראות לנו את רחמיו למרות זאת?
– אין דבר שהוא לא יכול לעשות. הרי יש לו את הכוח…
אחינו היקר,
היקשים אנלוגיים
שני הצדדים
“לא יזיז אצבע”.
כלומר, הם אינם מספקים זהות ישירה. יש להם רק מבנה שמאפשר לנו את המעבר בין שני תחומים שונים.
אולם, כפי שציינו בתשובתנו הקודמת, לאללה שמות ותארים רבים.
מצביע על האלוהות
אלוהים
השם הוא שם קיבוצי. לכן,
רחם
כפי ששמו מרמז.
הוגן
כולל את השם. או
ג’מיל
כפי ששמו מרמז.
כַּהָר
שם,
מוחיי
יחד עם השם
מֻמִית
יש לו גם שם. אתם יכולים להשוות את 99 השמות האחרים לזה.
כעת, אם נרצה להשתמש בהיקש אנלוגי, ייתכן שנוכל להגיע לרחמים אלוהיים רק דרך רחמיה של אם כלפי ילדה. דבר זה כבר קיים בביטוייו של הנביא מוחמד (ע”ה).
לפיכך, כל רחמיהן וחמלתן של האמהות קטנים עד כדי כך שאינם יכולים להוות אפילו חלקיק קטן מרחמיו של האל. הרחמים שניתנו לנו מתאימים ליכולת קיומנו.
“ה’ יתברך חילק את רחמיו למאה חלקים. תשעים ותשעה חלקים השאיר אצלו, ואילו חלק אחד הוריד לארץ. בזכות אותו חלק אחד של רחמים, כל היצורים החיים מתנהגים ברחמים זה לזה. אפילו הסוסה (המיניקה) מרימה את רגלה מחשש שתדרוך על גורתה ותפגע בה.”
(בוכארי, אדב, 19; מוסלם, תובה 21)
המשך חסדו האלוהי של אללה נועד לכך שנוכל לזכות בו לנצח בחיים הנצחיים. כפי שניתן לראות בחדית’, ניתן להגיע לגודל חסדו האלוהי על ידי התבוננות בחסד הקיים בבריאה ועל ידי חשיבה הגיונית נכונה.
אם
מתוך דוגמת האם
רק אם נצא לדרך, נוכל להעריך את החמלה.
מתוך דוגמת המורה
אם נצא לדרך, נגיע לצדק של האל, המלמד את האדם את אשר לא ידע.
כעת, אם האנלוגיה שלנו מוגבלת רק למידת הרחמים, אנו יכולים להסיק כי קיימת אצל אלוהים מידת רחמים גדולה ואינסופית יותר.
אולם, הכללת האנלוגיה שלנו כך שתכלול את כל השמות האלוהיים, תוך חתירה להגיע למסקנה כלשהי, תבטל את תוקף הטיעון שלנו.
לכן, עלינו למצוא את הפעולה בעולם המציאות המקבילה לכל שם אלוהי, ובכך להגיע אל המקור העיקרי.
מכיוון שהנושא שלנו הוא מבחן, הנה ההיגיון הנכון שיש להפעיל כאן.
שם ה’ הצדיק
צריך להיות.
מכיוון שאנו רואים בעולם שלנו ובין בני האדם תפיסה ברורה של צדק ומשפט, ותפיסה זו קיימת בכולנו כהבנה מולדת, אזי
צדק מוחלט ומושלם של הבורא ביחס למעשינו.
צריך להיות.
הגישה של “אללה מראה לנו את רחמיו מבלי להתנגד לנו, והוא מסוגל לעשות זאת מכל סיבה שהיא”.
אִם
זהו טיעון פרדוקסלי.
מכיוון שאלוהים הוא אחד, וברור שאנחנו איננו אלוהים, הרי שאנחנו מדברים על מה שאנחנו יכולים לדעת.
לכן, המשמעות של “לא יהיה לנו כזה פוטנציאל” היא…
זה אומר שלא נתקיים.
יכולתו של אלוהים להשפיע על הכל משמעה שהוא מסוגל לעשות כל מה שנדרש. כלומר, כוח ללא חכמה הוא חסרון. העלילות הפנטסטיות אינן משנות את מהלך העניינים האלוהי.
“אכן, אללה מצווה על הצדק, על הטוב ועל עזרה לקרובים, ואוסר על הבושה, על הרע ועל הפריצות.”
(סורת א-נחל, 16:90)
“מי שיעשה מעשה טוב, אפילו קטן כגרגר חרדל, יראה את גמולו. ומי שיעשה מעשה רע, אפילו קטן כגרגר חרדל, יראה את גמולו.”
(זִלְזָל, 99/7-8)
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
