– כפי שראינו בפסוקים מסוימים, אללה יתעלה מציב אתגרים בפני אנשים מסוימים. האם ייתכן שנדע את הסיבה לכך?
אחינו היקר,
ישנו כלל: אותה המילה, בהתאם למצבו של הדובר, מעידה על בורותו או על ידיעתו. האדון בדיעוזאמאן הביע זאת כך:
“כן, אם מילה אחת יוצאת משני דוברים, היא מעידה על בורותו של האחד ועל ידיעתו של האחר, באמצעות כמה עניינים נסתרים שאינם נשמעים.”
(התדיינויות, עמ’ 156)
לפיכך, אין להבין כל מילה באותו אופן אצל כל אדם. לדוגמה, סולטאן…
“אזרחים יקרים!”
אם יאמר זאת מנהיג, זה יעיד על רצינותו ואהבתו לאזרחיו. אבל אם יאמר זאת רועה צאן, זה לא יגרום אלא לצחוק.
מפקד צבא, אל הצבא
ארש
פקודת מפקד ופקודת חייל פשוט אינן שוות ערך. האחת מניעה צבא שלם, ואילו השנייה אינה מסוגלת להזיז אפילו אדם אחד ממקומו.
דברי האל ודברי בני האדם, כמובן, אינם ניתנים להשוואה. שכן ישנם ארבעה יסודות המגדירים את גובהו, ערכו, עוצמתו ויופיו של כל דיבור.
אחד הוא הדובר, אחד הוא הנמען, אחד הוא המטרה, ואחד הוא המעמד.
לכן, כאשר מעריכים אמירה כלשהי, יש להתייחס אליה
“מי אמר? למי אמר? למה אמר? באיזה מעמד אמר?”
צריך לבדוק את זה.
בהתחשב בגורמים אלה, קיים הבדל עצום בין אתגר של בני אדם חלשים לבין אתגר של אלוהים.
לדוגמה, הנה סיכום של אירוע המבול:
“האדמה! תפקידך הסתיים, בלעי את מימך. השמים! אין עוד צורך, הפסיקו את הגשם.”
; או המבטא את כניעתו לרצון היקום
“‘
הו אדמה! הו שמים! בואו, בין אם תרצו ובין אם לא, והיכנעו לחכמתי ולכוח-העצמה שלי. בואו, צאו מן האפס/האין, והתגשמו/התקיימו; בואו להיות יצירות אמנות בתוך יצירתי.
אמר. והם ענו:
“אנו באים בציות מוחלט. כל משימה שתטיל עלינו, נבצע אותה בכוחך.”
אמרו.
אין ספק שאין דומה לביטויים בקוראן, שמשמעותם כזו. שהרי אלוהים הוא בעל הציוויים הללו. הכל שלו.
“כּוּן = הֱיֵה!”
הוא מוכן לציית. כי אלו הן מילים אלוהיות אמיתיות, בעלות כוח ורצון אינסופיים, ובעלות השפעה בכל מקום.
(ראה: אמרות, עמ’ 430-431)
מכל ההסברים הללו עולה כי אתגר האל אינו דומה לאתגר האדם. היות והאדם יצור קטן וחלש, מאחורי אתגרו עשויים להסתתר גורמים שונים, כגון פחד, גאווה, בורות, בלוף, התרברבות, או איום.
אולם, באתגר של אלוהים, אף אחד מאלה אינו אפשרי. אדרבה, אתגר אלוהים הוא למעשה הקיים.
כוחו האינסופי, ידיעתו הנצחית, חכמתו המקיפה, גודלו הייחודי, רחמיו הבלתי מוגבלים, מעמדו האלוהי חסר התקדים, אלוהותו שאין לה אח ורע.
להטיל עין הרע.
אתגר האלוהים,
התכלית היא להודיע לברואיו על קדושת מהותו, על יופיים של גילויי כבודו וגדולתו בשמותיו ותאריו, על רצינותו הרבה במבחן שפתח, על יכולתו להביא את יום הדין כדי להעניש את חסרי הבושה הפוגעים בכבודו וגדולתו, ועל יכולתו לגמול למי שמציית לו.
או שמא זהו אתגר מאת אלוהים?
-כפי שזה משתקף בדמיוננו-
כמו להראות את עצמך
-חס ושלום-
זה אינו אתגר, אלא סימן של חולשה. לדוגמה: אחד משמותיו של אלוהים הוא “אל-מֻתַכַּבִּר”. התכַּבְּרוּת היא תכונה אנושית…
“להיראות יותר ממה שהינך”
זהו סוג של התנשאות. כאשר זה נעשה למען אלוהים, זה הופך לתואר המבטא את מעמדו הרגיל. במילים אחרות,
התנשאות,
אלוהים
כְּבִיר
מצביע על כך, עבור האדם
גַּאֲוָה
זהו מדד לכך. יש להעריך את האתגר גם מנקודת המבט הזו.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
