אחינו היקר,
המיון של התארים נעשה על ידי מלומדים מאוחרים יותר, והוא קיים.
בקוראן, השמות והתארים המוזכרים הכי הרבה אחרי שם אלוהים קשורים לרחמים. העובדה שאינם נמנים על התארים העצמיים והתארים המהותיים אינה אומרת שהם חסרי חשיבות.
יש רק התחדשות של הגופים כדי להרגיש את הכאב.
אשר לטענה כי עונש נצחי אינו הולם את צדקתו של אלוהים, בהתחשב בכך שחיי האדם מוגבלים וכי מספר הכפירות והמרד שלו מוגבל, ענה נורסי על טענה זו בשש הנקודות הבאות (בקיצור):
מכיוון שמהות הנשמה שלו פגומה, גם אם יחיה לנצח, הוא יישאר כופר לנצח. לב מושחת שכזה מסוגל לבצע פשעים אין-סופיים, ולכן ראוי לעונש אין-סופי.
אך מכיוון שזהו حكم המעיד על אחדות האל, הרי שזהו עוול אין קץ.
זהו פשע שנעשה נגד המהות והתכונות האלוהיות האינסופיות.
אף על פי שמצפון האדם נראה מוגבל וסגור, הרי שבפועל תשוקותיו ורצונותיו משתרעים עד אין קץ. לכן הוא כמעט אינסופי.
אף על פי שהם מנוגדים זה לזה, הם דומים בהרבה מובנים.
כאשר ששת ההיבטים הללו משולבים יחד, יתברר כי:
אין להסתכל על העניין מנקודת מבט של חומרת העונש ואורכו, אלא מנקודת מבט של חומרת החטא ואי-הסליחה שלו. כלומר, מאחר שהעונש כה גדול ואינסופי, הרי שגם החטא כה גדול ואינסופי.
יתר על כן, גם אם העונש ארוך ככל שיהיה, אם הוא יסתיים בנקודה מסוימת, הוא יהיה כאין וכאפס לעומת חיי הנצח של העולם הבא. כי גם אם נחסר את האפס מן האינסוף, וגם אם נחסר את המספר האינסופי הגדול ביותר שנוכל לדמיין, התוצאה תישאר אינסוף. לפיכך, לעומת האינסוף, המספר הסופי הגדול ביותר הוא כאין וכאפס.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
