“העבד וכל אשר ביד העבד, הכל לאדוניו.”
– חדית’ זה מופיע בפירושו של פח’ר א-דין א-ראזי לסורת א-ניסא, פסוק 25. האם חדית’ זה אמין?
– נאמר שזה מופיע בביהאקי, האם תוכל להסביר מה אומרים חכמי החדית’ בנושא זה?
אחינו היקר,
בספר אל-בייהאקי מובא עבדאללה בן עומר.
(חַדִيث מַוְקוּף)
כך מסופר שהוא אמר:
“העבד ורכושו שייכים לאדוניו. לכן אין כל פסול בכך שהאדון יקח דבר מה מרכוש עבדו.”
(אל-ביהאקי, א-סונן אל-כּוּבּרא, 5/534)
– לא מצאנו תיעוד לתיקון של דבריו אלו של עבדאללה. אולם, העובדה שרוב רובם של החכמים סבורים כך, היא הוכחה לכך שמשמעות החדית’ נכונה.
.
אכן, האימאם א-שאפעי, בהתייחסו למשל שניתן בקוראן לגבי עבד,
“עבד חסר אונים.”
(סורת א-נחל, 16/75)
הפסוק שבו נאמרת ההגדרה, וכן חדית’ המיוחס לנביאנו (עליו השלום)
“אם ימכור איש עבד שהיה בבעלותו, –
אלא אם כן צוין אחרת.
– הסחורה שייכת למוכר.”
הוא טען כי, בהתבסס על הביטוי שמשמעותו “העבד שייך לאדונו”, רכושו של העבד שייך לאדונו.
(ראה: ביהאקי, שם, 7/246)
חדית’ זה מובא גם בבוכארי.
(ראה: בוכארי, מוסאקאת, 17; אבן חג’ר, פתח אל-בארי, 5/49-52)
מקובל בדרך כלל שלעבד יש כשרות משפטית מוגבלת. מכיוון שאין לו זכות קניין, הוא אינו יכול לרכוש רכוש, וכל מה שהוא מרוויח שייך לאדונו. לכן, גם הפיצויים הנובעים ממעשים עוול שנעשו נגד העבד שייכים לאדונו.
אשר שוחרר בהסכם תמורת תשלום מסוים.
עבד משוחרר על תנאי
מכיוון שהוא בעל כשרות משפטית מלאה, יש לו זכות קניין, והוא שונה מעבדים אחרים מבחינת כשרות הביצוע. אף על פי שאינו נחשב לאדם חופשי אלא אם כן שילם את התמורה שנקבעה לאדוניו במלואה, הוא יכול לבצע פעולות משפטיות בשמו ובחשבונו. לכן, בנוסף לכשרות המשפטית, יש לו גם כשרות ביצועית.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
