אחינו היקר,
הבחינה נעשית על פי מידת הצדק. מורה דורש מידת צדק, תרגול ויישום בבחינה… בדומה לכך, על אלוהים להעמיד את עבדיו במבחן, כפי שמורה מעמיד את תלמידיו במבחן. התרגול מתבצע על ידי מורה מלמד וספר/הערות שיעור שבידו.
הנה, מורי האנושות בבית הספר של החיים הם הנביאים, וספרי הלימוד הם הספרים השמימיים.
“לא נעניש איש עד אשר נשלח אליו נביא.”
(ישעיהו, יז/טו)
הפסוק המצוטט לעיל מפנה את תשומת הלב לעובדה זו.
יתר על כן, בריאת היקום העצום הזה בוודאי נועדה למטרות רבות. כדי להעלות על הדעת שהיקום, המלא בחוכמה מכל עבר, חסר תכלית, אבסורדי ומיותר, צריך להיות משוגע. בראש ובראשונה, מטרות אלו כוללות את רצון האל להציג את עצמו ולבקש מבריותיו ללמוד זאת.
“בראתי את השדים ואת בני האדם כדי שיכירו אותי ויעבדו אותי.”
(הזריאת, 51/56)
הפסוק הנ”ל מצביע על אמת זו. הבנתם של העבדים את ההכרה הזו ואת עבודתם אינה אפשרית ללא מורה וללא ספר…
היקום הוא ספר, קוראן מוחשי, המשקף את שמותיו ותאריו של אלוהים, מלמד אותם, ומשקף את ידיעתו וכוחו האינסופיים. כדי להבין את המשמעויות העמוקות, את הדקויות ואת המסרים המלמדים על הבורא הנעלה שבספר היקום, יש צורך במורה שיסביר אותו. אחרת, לא משנה כמה נפלא הספר, אם לא מבינים את משמעויותיו ואין מורה שיסביר אותו, הוא אינו שונה מגלול נייר ריק.
כמו כן, האם ניתן היה להבין את הסודות העדינים של ספר היקום, אלמלא היה קיים ספר כמו הקוראן, המלמד את יופיו העדין ביותר, המתאר את קשריו עם הבורא, ומסביר את מטרת בריאתו, ומורה דרך כמו הנביא מוחמד (ע”ה)? אכן, אלה שאינם מקשיבים לקוראן ולנביא מוחמד (ע”ה), בתפיסתם המטריאליסטית, רואים את היקום כבובה חסרת משמעות, מטרה ותכלית, ואת האדם כנבר חסר אונים, שאינו יודע מאין בא, לאן ילך, מדוע הגיע, ומדוע ייעלם לאחר זמן מה. לכן, נחוץ ספר ומורה דרך לאותו ספר, כדי לתקן את התפיסות השגויות הללו.
לפי הקוראן, מטרת שליחת הספרים היא לשפוט בין בני האדם בסכסוכים שביניהם (אל-בקרה, 2:213), להקים צדק ביניהם (אל-חדיד, 57:25), להבהיר את המחלוקות ולהיות הדרכה ורחמים למאמינים (אל-נחל, 16:64), להוציא את בני האדם מן החושך אל האור ולהדריכם בדרך אללה (אבראהים, 14:1), להזהיר את העושקים ולבשר את המיטיבים (אל-אח’קאף, 46:12).
הספרים שהוריד אללה יתעאלה לנביאיו, אשר שלח אותם להדריך את בני האדם, כדי שיבשרו את האנושות. הספרים השמימיים נקראים גם…
“ספרים אלוהיים”
או
“הספרים המקודשים”
כך גם נאמר. ספרים אלו הם דבר אלוהים, הן מבחינת המילים והן מבחינת המשמעות. הספרים שנשלחו על ידי אלוהים לנביאיו כדי שימסרו ויסבירו אותם; נכתבו או בכתב יד (סֻחֻף) או על לוחות (אלוח), או נשלחו בדרכים שונות של התגלות, הן מבחינת המילים והן מבחינת המשמעות, בין אם נכתבו ובין אם לא. אלו שלא נכתבו, נכתבו והורכבו יחד כפי שהודיעו הנביאים שקיבלו אותם.
הספרים השמימיים, בין אם הם גדולים או קטנים בנפחם, בין אם נשלחו כשהם ערוכים ובין אם הורידו אותם ללא עריכה, יורדים בשפת העם שבו חי הנביא ששלח אותם. כי אלוהים שלח נביאים לכל אומה בתקופות שונות.
”
שלחנו אותך בשורת אמת, מבשר ומזהיר. לכל אומה היה מזהיר (נביא).
”
(סورة פאטיר, 35/24);
“לכל אומה יש נביא. כאשר מגיעים נביאיהם, נשפטת ביניהם בצדק, ולא יאונה להם כל עוול.”
(יונה, י/47);
“שלחנו כל נביא רק בשפת עמו, כדי שיסביר להם היטב…”
(אברהם, 14/4).
בספרי הקודש ישנם מאפיינים של איעג’אז (הוכחת נבואת מוחמד). הקוראן, לעומת זאת, מכיל מאפיינים רבים של איעג’אז.
הספר השמימי הורד לאברהם (ע”ה) בצורת דפים, ולמשה (ע”ה) בצורת לוחות. הקוראן הקדוש הורד למוחמד (ע”ה) בהדרגה, בצורות שונות של התגלות, בצורת מילים, והנביא (ע”ה) הכתיב אותן למזכירי ההתגלות לפי סדרן.
כל הספרים השמימיים מסכימים על הנקודות הבאות:
1.
הם מאוחדים בהצהרתם על עקרונות האמונה והאחדות.
2.
האל יתעלה הוא יחיד בנפשו ובספירותיו. הוא הבורא והמפעיל היחיד. אין לעבוד אלא את האל.
3.
עקרונות הפולחן, כגון תפילה, צדקה וצום. צורותיהם עשויות להשתנות. (אל-אנביא, 21/73; אל-בקרה, 2/183).
4.
ניאוף, רצח, גניבה וכל פגיעה בכבוד, בנפש וברכוש אסורים וחטאים חמורים.
5.
כל המעשים הטובים ועקרונות המוסר הנאצלים מצווים.
6.
הם מבשרים על בואו של מוחמד (עליו השלום) כשליח אללה ועל תכונותיו.
7.
הם מעודדים ג’יהאד (מאבק) בדרך אללה, הן בנפש והן ברכוש.
האל יתברך הוריד בקוראן את רוב העקרונות והידע שהוריד בספרים הקודמים. פסוק 48 של סורת אל-מאאידה מצביע על כך:
(הו מוחמד), הורדנו אליך את הספר הזה, אשר מאשר את הספרים שקדמו לו ומשמש עליהם כמשגיח (מפקח). לכן, שפוט ביניהם על פי מה שהוריד אללה.
לפיכך, הקוראן הוא עדות, בקרה ואבן בוחן על החלקים שנותרו ללא שינוי מן הספרים שקדמו לו, ועל החלקים והפסוקים ששובשו והוכנסו בהם דברי שקר.
הקוראן מציין כי האמיתות המובאות בו הועברו גם בספרים האלוהיים הקודמים:
“אכן, הקוראן הוא התגלות מאת אדון העולמים. הוא הורד אל לבך (הו מוחמד) על ידי ג’בריל הנאמן, בשפה ערבית ברורה, כדי שתהיה מן המזהירים מפני עונש אללה. והוא (הקוראן) מוזכר גם בספרי הנביאים הקודמים.”
(השאר, 26/192-196)
“ספרי הקדמונים”
במשמעות המילה “ספרים” נכללים ספרי אברהם, התורה, תהילים והבשורה.
בני אדם זקוקים לנביאים המבשרים להם את מצוות האל, כפי שהם זקוקים לספרים השמימיים שירדו אליהם, מן הסיבות הבאות:
1.
הספרים השמימיים שניתנו לנביאים, יהא אשר יהא משך הזמן שחלף, הם המקור אליו פונים האומות כדי להכיר ולהגדיר את עקרונות הדת, את מטרותיה, את עקרונותיה ואת חוקיה. האומות יפנו אל ספר אללה כדי להכיר את פסקי ההלכה של שריעת אללה, להסביר את המצוות שציווה אללה ואת האיסורים שהזהיר מפניהם, את המעלות והמוסר הטוב, את כללי הנימוס וההתנהגות, את אזהרות אללה, את הבטחותיו ואת איומיו, כדי לקרוא את האנשים לדרך הישר, לקבל עצה ולתת עצה. לאחר מות הנביא, יפנו חכמי האומה אל הספר ששלח אללה כדי להסיק את הפסקים ההלכתיים של הבעיות שנתקלים בהן בחיי האדם.
2.
הספר האלוהי, אשר נתגלה לנביא לאחר מותו, הוא שופט צודק אליו יפנו בני האדם בכל מחלוקת. כי הוא דבר אלוהים, השופט הצודק והטוב ביותר. ה’ יתברך מציין זאת כך:
“האנשים (בזמן אדם) היו אומה אחת. לאחר מכן שלח אלוהים אליהם נביאים מבשרים ומזהירים, והוריד עמם ספרים צודקים ואמיתיים כדי לשפוט ביניהם במה שהם נחלקו בו…”
(סורת אל-בקרה, 2:213).
הספר שירד ונכתב בקרב אומה, שומר על עקרונות האחדות (תַוְחִיד) ועל עקרונות האמונה, המנהגים וההלכות של הדת. הישארותו של ספר שמימי בקרב אומה ללא שינוי, משמעותה הישארותו של הנביא החי בקרבם. כמו בני אדם אחרים, גם הנביאים מתים. אילו לא היה הספר השמימי נשאר לאחר מות הנביאים, היו גדלים חילוקי הדעות בקרב האומה עד כדי סטייה מהותית מהדת. כדי לצמצם את השפעת היצרים והתאוות על בני האדם, וכדי למנוע חילוקי דעות בהבנת הדת ובפסיקה, יש צורך בספר אלוהי כתוב.
הספר האלוהי,
ככל שמתרחקים ממקום ומזמן התגלותו, הרי שהדת נושאת את השפעתה ויכולתה של קריאת הנביא בהפצתה ובהדרכת האנשים. לקוראן הקדוש הייתה השפעה ושירות רב בהפצתה ובהטמעתה של האסלאם האוניברסלי, אשר הוכרז על ידי הנביא האחרון, מוחמד (עליו השלום).
ה’ יתברך הוריד את הספרים לנביאיו מסיבות אלו ואחרות, והם העבירו והסבירו אותם. הנביא מוחמד (ע”ה) הותיר אחריו את הקוראן, שהוא אור ומדריך להדרכה לאנושות.
הנביאים, אשר העניקו כבוד לאנושות בנכסיהם, חייבים לקבל הוראות מאלוהים הכל יכול על מנת למלא את תפקידם החשוב של שליחות ונבואה. הוראות אלו ניתנו לנביאים באמצעות הספרים השמימיים. הספרים השמימיים הם חוקים קדושים של אלוהים הכל יכול, המיועדים ליישום על בני האדם. אלוהים הכל יכול הודיע לבני האדם את זכויותיהם וחובותיהם באמצעות חוקים אלו. חיי הנביאים בעולם הזה הם זמניים. המשך ההוראות האלוהיות שהנביאים העבירו לאומותיהם התאפשר רק בזכות ספרים אלו. אלמלא ספרים אלו, היו בני האדם נשארים חסרי ידע על חכמת בריאתם, על חובותיהם, על הנעמות והאסונות שיפגשו בעולם הבא. הם היו נשארים חסרי עקרונות אלוהיים שיסדרו את חייהם. במיוחד, הם היו נשארים חסרי הכבוד והאושר של קריאת הפסוקים הקדושים, עבודתם, קבלת עצות מהם, והבנת האמת והימנעות מדעות מסוכנות.
הציוויים והאיסורים, החכמות והאמיתות שהקוראן מביא לבני האדם, רבים הם. הם נוגעים בעיקר לאמונות, לפולחן, ליחסים בין בני אדם, למוסר, ליצירות אמנות מופלאות המעידות על כוחו העצום של אלוהים, לאירועים שראוי להפיק מהם לקח, ועוד. ניתן לסכם אותם כך:
1) הקוראן,
הוא מְבַשֵּׂר לבני אדם את קיומו, אחדותו, גְּדֻלָּתו, חָכְמָתו וְקַדְשָׁתו של אלוהים. עד כדי כך שדבריהם המבריקים של בעלי השקפות פילוסופיות נראים חיוורים לידו.
2) הקוראן,
הוא קורא לאנשים להשכיל ולהתבונן, להפיק לקחים ולחשוב. הוא מונע מאנשים לחיות בבַּעֲרוּת. הוא מורה לאנשים להסתכל על יצירותיו הגדולות של אלוהים, המעידות על חוכמתו ועל כוחו.
3) הקוראן,
הוא מספר על חלק מהנביאים שנשלחו לאנשים בדורות קודמים. הוא מפרט כיצד הם מילאו את תפקידיהם הנעלים ומהם הקשיים שסבלו למען תפקידים אלה. הוא מצווה על כל בני האדם לציית לנביא האחרון.
4) הקוראן,
הוא מביא את סיפורי העבר, את האירועים ההיסטוריים ואת הלקחים החשובים ביותר שניתן ללמוד מהם. הוא קורא לאנשים להפיק מהם לקח. הוא מזהיר מפני התוצאות הנוראיות של העמים החוטאים שהתמרדו נגד הנביאים.
5) הקוראן,
הוא מצווה על בני האדם להיות תמיד ערים ברוחם ולא להתרשל מן האמת. הוא מזהיר אותם שלא להיכנע לתאוותיהם ולהימנע מן הדת והמצווה. הוא מבהיר כי שקיעה בהנאות החומריות של העולם והתעלמות מן ההנאות הרוחניות ומן הנעמות של העולם הבא, היא אסון גדול.
6) הקוראן,
הוא מורה למוסלמים להחזיק בדתם בחוזקה ולהגן תמיד על הצדק. הוא מזכיר להם להיות חזקים תמיד מול אויביהם, ולעבוד על הכנת כל אמצעי ההגנה. הוא מצווה עליהם להסתער על שדות הקרב בעת הצורך, ולהגן על דתם וכבודם, על מולדתם, ועל נכסיהם החומריים והרוחניים, הן בחייהם והן ברכושם.
7) הקוראן,
היא מפרטת את העקרונות והכללים הדרושים לקיום חיים אזרחיים וחברתיים תקינים ושלווים. היא דורשת מהאנשים לשמור ולהגן על זכויותיהם וחובותיהם.
8) הקוראן,
הוא ממליץ הן ליחידים והן לחברות לשמור על צדק, יושר, ענווה, אהבה, רחמים, עשיית טוב, סליחה, נימוס, שוויון ומידות טובות אחרות, על מנת להבטיח את שלומם. הוא מונע מאנשים אכזריות, בגידה, התנשאות, קמצנות, רגשות נקמה, אטימות לב, דיבורים ומעשים מכוערים, ומשקאות ומאכלים מזיקים. הוא מפרט את הדברים המותרים והאסורים באכילה ובשתייה.
9) הקוראן,
הוא מסביר שאיש אינו יכול לשנות את חוקי הטבע שקבע אלוהים יתברך לעולם הזה. הוא מצביע על הצורך של כל אדם להתאים את התנהגותו לחוקים אלה. הוא מזכיר לאנשים שהם לא ישיגו דבר מלבד פרי עמלם. הוא מעודד את האנשים לעבוד ולהתאמץ.
10) הקוראן,
האל הכל יכול,
“עשה זאת – אל תעשה זאת”
הוא מבשר את המאמינים, המקבלים את מצוותיו ואיסוריו ופועלים לפיהם, על הנעמות שיקבלו בעולם הזה ובעולם הבא, ועל ההצלחות שישיגו. הוא גם מזכיר לכופרים את התוצאות הרעות המוכנות להם, ואת צורות העונש בגיהינום. הקוראן, בכל ההסברים הללו, מבקש להודיע לבני האדם על המטרה הנעלה של בריאתם ולהדריכם אליה.
מסקנה:
הביטוי של הקוראן הוא נס. הוא מכיל בתוכו חכמות ואמיתות רבות כאלה. ככל שיתקדם האנושות, לעולם לא יוכל להתעלות מעל הוראותיו הנעלות של הקוראן. התנהגות המנוגדת להוראות הקוראן (לעיקרונות שהוא מציג) אינה התקדמות, אלא דווקא ירידה.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
