הוראות הזימה מפורטות בקוראן בפרשות נשים, 4/15-16-25; אור, 24/2; והאחזאב, 33/30. בהתחשב ביישום עונש הרגימה, כיצד עלינו להבין את הפסוקים הללו?
“הלקו כל אחד מן הזונים והזונות מאה מלקות. ואם אתם מאמינים באללה וביום האחרון, אל תרחמו עליהם בעת קיום עונשו של אללה. וקבוצה מן המאמינים תראה את עונשם בעיניהם.”
(נור, 24/2)
“הו נשות הנביא! מי מכן שתעשה מעשה זנות גלוי, עונשה יוכפל.”
(الأحزاب, 33/30)
“…השפחות המאמינות שבידיכם… אם יזנו לאחר נישואיהן, עליהן חצי מן העונש (אל-עזאב) הניתן לנשים חופשיות…”
(נשים, 4:25)
– אם עונש הניאוף הוא סקילה (הרג באבנים), אז מהו עונש כפול ומחצית ממנו; וכיצד הוא מבוצע?
אחינו היקר,
הנה גם תרגום הפסוקים המוזכרים בשאלה:
“הלקו כל אחד מן הזונים והזונות מאה מלקות. ואם אתם מאמינים באללה וביום הדין, אל ימנע אתכם רחמים מן הענשתם. ויהיו עדים עליהם קהל מן המאמינים!”
(סורת א-נור, 24:2).
“הו נשות הנביא! מי מכן שתעשה עבירה גלויה, עונשה יוכפל. וזה קל בעיני אללה.”
(الأحزاب, 33/30)
“ואם ינאפו אחרי נישואיהם, יוטל עליהם חצי העונש המוטל על נשים חופשיות.”
(נשים, 4/25).
בפסוק הראשון מבין אלה, נאמר בבירור כי עונש הניאוף הוא מאה מלקות.
בפסוק השני נאמר כי אם חלילה תבצע אחת מנשותיו של הנביא (ע”ה) ניאוף, יוכפל עונשה פי שניים מזה שניתן לאחרים. זה כאילו מצביע על כך שעונש הניאוף אינו רגימה, שכן הכפלת עונש אפשרית רק בעונשים הניתנים לחיים. אין הכפלה של עונש מוות.
במקום השני
“הו נשות הנביא! אם תעשה אחת מכן עבירה גלויה, יוכפל עונשה.”
המוזכר בפסוק שמשמעותו:
“כפל עונש”
הכוונה היא לעונשים, הן בעולם הזה והן בעולם הבא.
(ראה קורטובי, פירוש הפסוק הרלוונטי).
לפיכך, לא יהיה נכון לומר, בהתבסס על פסוק זה, כי עונשן של נשים נשואות אינו רגימה. שכן, כאן לא מדובר בהכפלת עונש הרגימה, אלא בכך שעונשן של נשות הנביא בעולם הזה אינו מבטל את עונשן בעולם הבא, בניגוד לאנשים אחרים שסבלו את עונשם בעולם הזה וזכו למחילה בעולם הבא. לכן, הן נענשות פעמיים, הן בעולם הזה והן בעולם הבא.
(ראה קורטובי, אבן עאשור, פירוש הפסוק הרלוונטי).
לפי דעה של כמה חכמים, עונשם בעולם הבא כפול מזה של אחרים. לדוגמה, אם אחרים יסבלו בגיהנום חמישה ימים, הם יסבלו עשרה ימים.
(השווה: אל-אלוסי, פירוש הפסוק הרלוונטי).
בפסוק השלישי, לעומת זאת,
עונש ניאוף שניתן לשפחות
נאמר כי עונשן של נשים חופשיות הוא מחצית מעונשן של נשים שאינן חופשיות. זה, כפי שמוזכר בפסוק השני, לכאורה מראה כי עונש הניאוף אינו מוות. הח’וארג’ים, בהתבסס על פסוק זה, הכחישו את עונש הרגימה.
(ראה: אל-ראזי, פירוש סורת א-נור, פסוק 2).
בנוגע לפסוק 25 של סורת א-ניסא, העוסק בעונשה של השפחה, ניתן לומר את הדברים הבאים: ההוצאה להורג על ידי סקילה, היא עונש שמוטל על אדם…
“מוחסן”
תלוי בזה. כאן
מוחסן
הכוונה היא למישהו ש-,
(לפי האימאם אעזאם, מוסלמי),
הוא אדם בגיר, שקול בדעתו, חופשי, שנישא בעבר בנישואין כשרים – וקיום יחסי אישות התרחש.
(לפי האימאם אעזאם, גם להיות מוסלמי זה תנאי הכרחי)
אם אדם כזה מקיים יחסי מין, עונשו הוא סקילה. הדבר מוסכם על כל חכמי ההלכה.
(ראה: ו. זוהיילי, אל-פיקה אל-אסלאמי, 6/40-43).
מכאן עולה כי שפחות ועבדים אינם נחשבים “מוחסן” מבחינה משפטית, מכיוון שאינם חופשיים. מכיוון שאינם מוחסן, עונש הרגימה אינו חל עליהם. לכן, ההשוואה בפסוק היא בין נשים חופשיות שאינן מוחסן (כלומר, רווקות) לבין שפחות/עבדים שאינם מוחסן בשני המקרים. אכן, כפי שציין רזי, יש הסכמה בין החכמים כי עונש הרגימה אינו חל בשום אופן על שפחות/עבדים.
(ראה: ראזי, שם)
חשוב גם לזכור את הדבר הבא:
מקור ההלכה הראשון הוא הקוראן, והמקור השני הוא הסונה.
הדבר הזה שייך לדעתם של רוב חכמי ההלכה המוסלמים. לכן, יש להכיר בכך שקיימים כמה פסקי הלכה שאינם מופיעים בקוראן, אלא רק בסונה. כפי שפרטים חשובים של מצוות כגון תפילה, צום, חג’ וזכאת נקבעו על ידי הסונה, כך ידוע על קיומם של פסקי הלכה שאינם מופיעים בקוראן, אלא נקבעו על ידי הסונה ונהוגים בקרב האומה, כגון דיני ירושה, נישואין וכדומה.
כך למשל, אף על פי שבקוראן העונש על ניאוף הוא רק מלקות, לאורך ההיסטוריה הונהג עונש סקילה והוא אומץ על ידי כל המשפטנים המוסלמים.
הוכח בראיות אמינות כי הנביא מוחמד (ע”ה), ארבעת הח’ליפים הצדיקים, ומי שבאו אחריהם, אכן יישמו את עונש הרגימה. כתוצאה הכרחית מכך, נאלצו חכמי ההלכה המוסלמים בדרך כלל לקטלג את העונשים המופיעים בקוראן ובסונה. לפיכך, עונש ההצלפה המופיע בקוראן כעונש על ניאוף, התקבל כעונש עבור עבריינים רווקים, ואילו עונש הרגימה, המופיע בסונה שהגיעה אלינו בדרך מוסכמת, התקבל כעונש עבור עבריינים נשואים.
(ראה: ו. זוהיילי, אל-פיקה אל-אסלאמי, 6/38-40).
למרות שאין עונש סקילה בקוראן, קיימים מקורות חז”ל אמינים המציינים כי נשואים שביצעו ניאוף ייסקלו.
העונש החמור נובע מכך שזנות היא עבירה חמורה. יתר על כן, עבירת הזנות טומנת בחובה פיתוי שקשה לרוב האנשים להימנע ממנו. התמודדות עם עבירה כה מפתה וגדולה אפשרית רק באמצעות עונש חמור ומרתיע.
לפי כמעט קונצנזוס של חכמי האסלאם, הפסוקים בסורת א-נור אינם מזכירים את עונש הסקילה. אולם,
קיימים נתונים מהימנים המעידים על כך שסג’ם (הרגום באבנים) הונהג בסונה.
גם באמצעות חדית’ (מסורת נבואית) יחיד ניתן להגביל את הוראת הקוראן. יתר על כן, כאן -בנוגע לרג’ם (סְקִילָה)- ישנן מסורות מְתַוַתִר (רבות).
(ראה: אל-ראזי, פירוש הפסוקים הרלוונטיים).
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
