אחינו היקר,
כפי שציינת בשאלתך
תקופת הנידה עשויה להיות ארוכה יותר. ישנן נשים שזמני הדימום שלהן סדירים. אך ייתכנו גם שינויים בזמני הדימום. לדוגמה, אישה שרגילה לדימום של שישה ימים, אם בחודש הבא הדימום ימשיך מעבר ליום השישי, כל עוד הוא לא עולה על עשרה ימים, ימי הדימום הנוספים יחשבו כחלק מתקופת הנידה, וההלכות של תקופת הנידה יחולו עליהם.
אך אם אותה אישה לא נטהר בתוך ששת הימים הללו, והמשיכה לראות דם, והתקופה הזו חרגה מעשרה ימים, והגיעה, למשל, לשנים עשר ימים, הרי שווסתה של אישה זו נחשבת לששת ימים. הדם הנראה בששת הימים האחרונים, המשלימים את ששת הימים לעשרה ימים, נחשב לדימום רחמי שאינו וסת, כלומר, דם טהרה. מכיוון שהדם הנראה לאחר היום העשירי נחשב בכל מקרה לדם טהרה, האישה מתפללת בימים אלו וצמה. את התפילות שלא התפללה ואת הצומות שלא צמה בארבעת הימים המשלימים את ששת ימי הווסת לעשרה ימים, עליה להשלים מתוך זהירות.
לאור מידע זה, במקרה של דימום לא סדיר, דימום שמתרחש בימים שחופפים לימי הווסת הקודמים נחשב לווסת, ובימים אלו יש להימנע מתפילה וצום. אם ימי הווסת הקודמים השתנו, דימום הנמשך בין שלושה לעשרה ימים נחשב לווסת, ובימים אלו יש להימנע מתפילה. לאחר עשרה ימים יש לבצע טהרה (ג’וסל) ולהתחיל להתפלל.
לכן, כל דימום שמתרחש לפני שעברו חמישה עשר ימים מסיום הווסת נחשב לדימום חריג. דימום שמתרחש לאחר היום החמישה עשר נחשב לווסת רגילה.
אם יתברר מאוחר יותר שזה לא דם וסת אלא דם מחמת פגם, הרי שבימים שאינם ימי וסת רגילים, יחשב הדם כדם מחמת פגם, ולכן יש להשלים את התפילות שלא התקיימו באותם ימים.
עם זאת, במקרים כאלה, מומלץ לפנות לעזרה מרופאים מומחים.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם