אחינו היקר,
הערכת הציבור / אהדת הציבור
המחלה של להיסחף אחר אהבתם, שבחם והערכתם של הבריות, ולסטות ממטרת בואו לעולם, היא טפשות של ציפייה לעזרה מאדם עלוב אחר כמותו. התחבבות על הבריות היא קוראת לצביעות, והיא המכשול הגדול ביותר בדרך אל הרצון (האלוהי).
רִייָה,
מגיע מן החזון:
הרצון שאנשים יראו את הטוב שהוא עושה, להשוויץ, לבצע שורה של פעולות מלאכותיות כדי שאחרים יאהבו אותו.
הבה נחשוב על בני האדם שיבואו בעוד מאה שנה. אורחים אלה בעולם, שזהותם טרם ידועה וקיומם עדיין אפוף חושך, יזכו, כחלק מחסד אלוהי, לחיים ולברכה, כאשר יגיע זמנם שנקבע מראש, וידריכו את רגליהם על פני האדמה. תחנתם הראשונה במסע תהיה רחם אמם, שם יתחנכו תשעה חודשים, ויהיו מצוידים בכל הדרוש להם כדי שיוכלו ליהנות מכל הטוב והחסד האינסופי שביקום. ואז, ינחתו על פני האדמה בזרועות אמותיהם, וישתו בשפע את החלב הנפלא מן השד הרחום.
ואז, הם יגדלו, יהיו צעירים. הם ימצאו עבודה, יתערבו בחיי החברה. ורבים מהם יסחפו אחר ההמון וישכחו את עצמם; הם אפילו לא יזכרו שהם עבדים, שהם אורחים, שהם נוסעים. הם גם יתאמצו לזכות באהבתם של אנשים אחרים, שגדלו ברחמים אחרים, חלשים כמוהם, בני תמותה כמוהם. הם יהיו אסירי החברה, יתנו חשיבות רבה יותר לגינוי החברה מאשר לחטא, יתנו עדיפות להערכתם על פני רצון האל. הם לא יחשבו על שלבי המסע שלאחר המוות. הם אפילו לא יזכרו את עולם הקבר, שבו כל אחד סובל את צערו לבדו, את יום הדין, שבו איש לא יביט על רעהו, ואת יום הדין, שבו איש לא יוכל להשתדל אלא ברשות האל…
הנה, מול ההמון הזה, ששוכח את עצמו ומתקדם בצעדי ענק אל עבר ארץ הייסורים של עולם הנצח, מופיעים הנביאים, החכמים, המקובלים, ומסבירים להם שהם בדרך שגויה, ומנסים להדריך אותם אל הדרך הנכונה.
מי שבידו חוק הלידה, הוא זה שהביא אותנו לעולם הזה, ומי שבידו חוק המוות, הוא זה שיעביר אותנו לעולם הבא.
מה יועיל לנו להתעכב עם הנוסעים במסענו הקצר בעולם הזה, ולזכות בהערכתם?!..
בסופו של דבר, נעזוב את העולם הזה בזה אחר זה, והאנשים שנותרו מאחור ישכחו אותנו תוך זמן קצר. כמה מראות מופת נראה אם נסתכל על ההיסטוריה מנקודת מבט זו! איפה אלה שזכו לתשואות לפני מאה שנה, ואיפה אלה שהריעו להם? איפה אותם השליטים ואיפה המשוררים שכתבו להם שירים והרעיפו עליהם שבחים? איפה אותם העשירים הגדולים ואיפה העניים שחיו על חשבונם?
גם בעוד מאה שנה נהיה נחלת העבר, והדור הבא ישאל את אותן השאלות את בני דורו. ויום אחד, כמו כל נפש, גם העולם יטעם את טעם המוות. אחריו יבוא יום הדין וחשבון. במקום הנורא ההוא, שבו אפילו האדם לא יוכל להביט בפני יקיריו, ממי יבקש עזרה? לכן, עלינו היום לפנות אל ד’ ולנסות להשיג את רצונו.
אלא ש,
“לאהוב לשם שמים”
כגון,
“להיות אהובים למען אללה”
זה לגיטימי ויפה. אנו רוצים שמאמיני אללה יאהבו אותנו, ושעבדיו הנאמנים יהיו לנו לעזר. לרצון זה אין שום קשר לצביעות או להשגת חן בעיני אנשים.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
