לדוגמה, האם זה נכון לקחת חפץ שקנית, להשתמש בו קצת, ואז לתת אותו למישהו שזקוק לו, ולקחת לעצמך משהו שאתה אוהב? האם זה עדיין נחשב לצדקה?
אחינו היקר,
בדרך זו, מסירת חפצים ישנים לנזקקים נחשבת גם היא לצדקה.
אולם, לתת צדקה ממה שהאדם אוהב, זו צדקה נעלה יותר.
ההוצאה בדרך אללה, אם נעשית מן הסוג האהוב ביותר של הרכוש, מביאה את האדם ל-
“ביר”
מביא אותו לדרגה. הפסוק אומר:
“לא תגיעו לגן עדן ולטוב ביותר (בִּר) עד שתקריבו ממה שאתם אוהבים בדרך אללה.”
(סורת אל-עמראן, 3:92).
כאשר פסוק זה ירד, אבו טלחה (ר”א) נתן את הדבר היקר לו ביותר, שהוא
“בירחא”
הוא רצה לתרום את גנו למען אללה, והנביא מוחמד (עליו השלום) אמר:
“לתת לקרוביו הקרובים ולבני דודיו”
הוא עשה זאת בהתאם להמלצתו (אל-בוח’ארי, זכאת, 44, וסאיה, 17, 26; מוסלם זכאת, 43; אחמד בן חנבל, III/141, 256). עומר הקדיש את אדמת השלל היקרה שקיבל מח’ייבר (אבן כ’ת’יר, מוח’תסר אל-תפסיר, ביירות 1981, I/299).
זֵיד בְּן חַארִתָה (רַע)
“סייל”
הוא ביקש מהנביא מוחמד (עליו השלום) לתרום את סוסו המפורסם, והוא נתן את הסוס לאוסאמה בן זייד (רחמנא). חסן אל-בסרי אומר:
“אם אדם ייתן אפילו תמרה אחת שאהובה ביותר לצדקה לשם שמיים, הרי זה כאילו מקיים את הפסוק הזה”
“ביר”
הוא יזכה לכך.”
עומר בן עבד אל-עזיז היה מחלק סוכר בשפע לעניים, וכאשר נשאל על הסיבה, היה משיב:
כי אני הכי אוהב מתוקים.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
