– האם חובה לתת זכאת מיד על המשכורת, השכר וההכנסות מעבודה חופשית המתקבלות מדי חודש, או שצריך להמתין שנה?
אחינו היקר,
זְכָּת שְׂכָרוֹת, מַשְׂכּוֹרוֹת וְהַכְנָסוֹת מֵעֲבוֹדָה עַצְמָאִית:
במובן הצר, משכורת.
זוהי משכורת חודשית הניתנת למישהו שעובד תמורת שירות.
שכר הוא המחיר, או התמורה, של עבודה ושירות. הכנסות מפעילות עצמאית הן הכנסות הנובעות מכל סוג של פעילות עצמאית, זמנית או קבועה.
בנוגע לזכאת על משכורות עובדי מדינה, שכר עובדים, והכנסות בעלי מקצועות חופשיים כגון רופאים, מהנדסים, עורכי דין, חייטים וספרים.
קיימות שתי דעות.
המעריך את המידע במקורות הקלאסיים ומגיע למסקנות מסוימות על בסיסם, בן זמננו.
לפי חלק מהחוקרים,
אם סך הכנסות השכירים והעצמאים מגיע לשיעור מסוים ועוברת שנה, אזי לאחר כיסוי הצרכים והפחתת החובות, יש לתת 2.5% כזכאת.
לדעתם, על מנת שמוצר יהיה חייב בזכאת, עליו לעבור
חלפה שנה קלנדרית.
הם יוצאים מנקודת הנחה שזה נחוץ.
אבו עובייד, אודות חלוקת הכנסות המדינה על ידי אבו בכר לזכאים.
“אבא”
כאשר נתן להם משכורת (או חלק מהכנסות המדינה), שאל אותם האם יש להם סחורות שעברה עליהן שנה, ואם ענו בחיוב, לקח מהמשכורת שחילק את הזכאת של אותן סחורות, וכי גם עות’מאן עשה את אותו הדבר, וכי עלי
“אין חובה לשלם זכאת על רכוש חדש שרכש אדם, כל עוד לא עברה שנה מיום רכישתו.”
(אבו עובייד, אל-אמואל, מס’ 1122, 1125-1129)
הוא מספר כי עבדאללה בן מסעוד פסק הלכה באותו אופן.
אבו עובייד, שבדק את הסיפורים הללו, אומר כי הח’ליפים הראשידון לא גבו מיד את הזכאת מן המענקים שחילקו לבעלי הזכויות מן הכנסות המדינה, אלא קיזזו את חובות הזכאת של נכסיהם האחרים מן המענקים הללו.
(אל-אמואל, מס’ 564).
הקבוצה השנייה של המלומדים, לעומת זאת,
הם סבורים שאין צורך להמתין שנה שלמה כדי שסוג הכנסה כזה יהיה חייב בזכאת.
לדעתם, משכורות, שכר והכנסות מפרילנסרים דומים להכנסות ממקורות כגון ירושה, תרומות ופרסים, שהוזכרו במקורות כ”מאל-י מוסתפאד”.
מצד שני,
במקורות מסופר כי אבן עבאס, מועאויה ועומר בן עבד אל-עזיז גבו זכאת מן הרכוש החדש שנרכש, מבלי להתנות את גביית הזכאת בהתקיימות תנאי של חלוף שנה.
(אל-אמואל, מס’ 1132-1133).
לפי אבו עובייד, הפתوى של אבן עבאס בנושא מתייחסת לתוצרת האדמה. כלומר, מדובר בזכאת על תוצרת האדמה שחייבת להינתן לפני תום השנה.
“עונת הקציר”
משולם. תושבי מדינה משלמים על יבולי האדמה.
“נכסים”
הם נותנים לו שם.
כפי שציין אבן רושד, נכון שאין מסורת ברורה מהנביא (ע”ה) ומהסחאבה לגבי חובת הזכאת על הכנסות שאינן מגיעות ממקורות קבועים, כגון ירושה, מתנות ופרסים, ברגע קבלתן. לכן, קבוצת הפוסקים הראשונה, בהתאם לקו הקלאסי, קבעה את המידה לגביית זכאת מזהב, כסף, סחורות ובעלי חיים.
“חייבת לעבור שנה מיום קבלת הטובין”
הם החילו את התנאי הזה גם על משכורות, שכר עבודה והכנסות מעבודה עצמאית.
המועצה העליונה לענייני דת,
הוא סבור כי יש לשלם זכאת על משכורות והכנסות סטנדרטיות דומות, לאחר שסכום הניסאב (המינימום לחיוב זכאת) יתקבל על ידי הוספתן להכנסות אחרות, וזאת לאחר שעברה שנה.
(הלכות הדת, פרק הצדקה)
80.18 גרם זהב, מלבד חובות וצרכים בסיסיים.
מי שמחזיק בזהב או בכסף או בסחורות בשווי זהב, וחלפה שנה מיום רכישתו, עליו לתת את מעשר (זכאת) מזהב או כסף או סחורות אלו, אם נשארו כמותם או יותר. אין צורך להמתין שנה שלמה לגידולים שנוצרו בדרכים שונות במהלך השנה. בסוף השנה, יש לתת את מעשר מכלל הנכסים החייבים במעשר.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
