אחינו היקר,
אין חובה לשלם זכאת על מונית מסחרית; היא דומה לבתים וקרקעות המושכרים, ומשלמים זכאת רק על ההכנסות מהם.
בעת חישוב זכאת מרווחי רכב מסחרי, החישוב נעשה כאחד מארבעים מהחיסכון השנתי.
ההכנסות ממוניות שירות או מבתים להשכרה נצברות.
אם בסוף השנה נשאר כסף מתוך הסכום שנצבר, והוא מגיע לסכום המינימלי הנדרש לתשלום זכאת, אז יש לתת כזכאת 2.5% מההכנסות, כלומר אחד מארבעים.
המשמעות היא:
הכנסות ממוניות והכנסות מהשכרת בתים דומות למקורות הכנסה אחרים של האדם. אם נשאר משהו בסוף השנה והוא מגיע לסכום המצריך זכאת, יש לתת זכאת, אחרת אין חובה לתת זכאת.
כדי שאדם ייחשב עשיר מספיק כדי לתת צדקה,
חייב להיות ברשותו רכוש בשווי “שיעור הניסאב”, שהוא הסכום המינימלי המחייב תשלום זכאת. מי שברשותו רכוש בשווי שיעור הניסאב, חייב לשלם זכאת בסוף השנה, בשיעור של אחד מארבעים מכלל הכנסותיו שנותרו בידיו.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
