–
האם תוכלו לספר לי את הסיפור על אותו אדם מתקופת הג’אהיליה שקבר את בתו, וסיפר על כך לנביא מוחמד (עליו השלום), והנביא (עליו השלום) בכה מאוד כששמע את הסיפור?
אחינו היקר,
אחת הגרסאות בנושא היא כדלקמן:
אדם אחד בא אל הנביא מוחמד (עליו השלום) ואמר:
“הו שליח אללה! היינו אנשי תקופת הג’אהיליה, עובדי אלילים, ולכן היינו הורגים את ילדינו.”
הייתה לי בת. יום אחד, כשהיא גדלה והגיעה לגיל שבו תשמח לקריאתי, קראתי לה, והיא באה אחרי. הלכתי איתה אל באר של משפחתי, לא רחוקה. כשהגענו לבאר, אחזתי בידה והשלכתי אותה לתוכה. הדבר האחרון שאני זוכר ממנה;
“אבא! אבא!”
כך אמר.”
בעקבות זאת
השליח (עליו השלום) בכה עד שדמעותיו נשפכו.
אחד האנשים שישבו ליד שליח אללה (עליו השלום) וראה את המתרחש, סיפר את האירוע למי ששמע ממנו;
“העצבת את נפשו של שליח אללה, עליו השלום!”
אמר.
(שליח האל) אמר לאיש הזה:
“הניחו לו,” אמר, “כי הוא שואל על דבר הנוגע לו, דבר המעורר דאגה.”
אז, לאותו אדם שסיפר את הסיפור:
“ספר לי את החדשות שוב!”
כך אמר. והוא שוב סיפר.
(גם) שליח אללה בכה עד שדמעותיו נשרו על זקנו.
לאחר מכן אמר:
“אללה מחל על מעשי אנשי הג’אהיליה (תקופת הבערות). לכן, התחל את מעשיך מחדש.”
(דארימי, מוקדמה, 1)
האמינות של הידיעה הזו מוטלת בספק רב.
כאילו רצה שליח האל להסביר את הדברים הבאים על ידי חזרה על האירוע:
“כך הייתם לפני האסלאם. לפני האסלאם הייתם כפחם וברזל. עכשיו אתם כזהב ויהלומים. חזרתי על כך שוב ושוב כדי שתזכרו שוב את האנושיות והתכונות הנפלאות שהאסלאם העניק לכם!”
תקופת الجاهلية
זהו השם שניתן לתקופה שקדמה לאסלאם. זוהי תקופה המנוגדת לתקופת האסלאם, אשר כללה את כל היופי האישי והחברתי.
אמונה, כפי שהיא מובנת באסלאם,
מכיוון שהיא מקיפה את כל תחומי החיים, היא שייכת לתקופת الجاهلية.
“כפירה”
אפשר לקרוא לזה תקופה.
הרוע, כגון אלימות, דיכוי, חוסר מוסר, עבודת אלילים, שהם ביטויים של תקופת הג’אהיליה, שואבים את מקורותיהם מזה.
“כפירה”
הם מקרינים ביטחון. הם יודעים איך להשרות ביטחון במי שמולם.
(אמונה, מאמין)
בזמן שבו לא הייתה הבנה שרואה את הבעת פנים יפות לאח המוסלמי, את קבלת ומתן שלום, ואת הסרת דברים מציקים מהדרך… כחלק מהאמונה.
“ג’אהיליה”
נאמר.
אכן, גם הנביא מוחמד (עליו השלום) עמד בראש הכפירה.
אבו ג’הל
הוא/היא נתן/ה לה את השם.
אחת ממעשי הברבריות הלא אנושיים והלא אמוניים של תקופת הג’אהיליה, שדוגמה לה מובאת כאן,
קבורת בנות בעודן בחיים, הריגתן.
כך היה מנהגו.
הקוראן מציין את המנהג הרע הזה:
“וכאשר ישאל את הנערה אשר נקברה חיה: ‘באיזה חטא נהרגה?'”
(התכריר, 81/8-9)
הקוראן אינו מספק הסבר מפורש לסיבות להריגת הבנות. אולם, בשני מקומות
“אל תהרגו את ילדיכם (בגלל) פחד מעוני.”
מצווה/הוראה/פקודה
(ראה: אל-אנְעאם, 6/151; אל-איסרא, 17/31),
כאן אין אפליה בין בנים לבנות.
אולם, על פי הדיווחים, בעוד שלגברים הייתה אפשרות להשתתף בפשיטות, בביזה ולהרוויח בדרכים שונות, לנשים לא הייתה אפשרות לעשות זאת. יתרה מכך, לנשים לא היה סיכוי להינשא לגברים שווים להן מבחינה חברתית במקרה של עוני עתידי. אי-הינשאות לשווה ערך נחשבה לבושה גדולה. בנוסף, במקרה של עוני, היה סיכוי גדול להידרדר לדרכים רעות.
לפיכך, נרצחו בעיקר בנות, והסיבה העיקרית לכך היא, כפי שציין הקוראן.
“כלכלי”
היו אלה. החששות המוסריים היו הרחבה של זה.
אם כן, הערבים,
הם הרגו את בנותיהם בגלל העוני והמצבים המבישים שהוא גרם להם.
האסלאם,
החל מהיום הראשון, הוא החל להכחיד את מנהגי הג’אהיליה הרעים, ובתוך כך, כדי לעקור את מנהג קבורת הבנות בחיים, הוא נשבע אמונים,
“לא להרוג ילדים”
הוסיף את הסעיף.
(ראה: אל-ממטהינה, 60/12; אל-בוח’ארי, אמונה, 11)
כך, בזכות האסלאם, זכתה האישה לכבוד של היותה אדם.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
