אחינו היקר,
“האם מי שזוחל על פניו, או מי שהולך ישר בדרך הנכונה, נמצא בדרך הנכונה יותר?”
(סورة אל-מולכ, 67/22).
בפסוק זה, מושווים באופן סמלי הכופרים הכפויי טובה, ההולכים בדרכים שגויות בעקבות יצריהם ופיתויי השטן, לבין המאמינים ההולכים בדרך הישר, ומתואר מי מהם יגיע למטרתו בביטחון רב יותר וללא שגיאות. הפסוק מציג את מצבם הנפשי של הכופרים בעולם הזה ואת צורת העונש שיסבלו בעולם הבא.
הכופרים בחיים שלאחר המוות משתכנעים באמצעות ראיה פסיכולוגית:
האדם, מטבעו, נמנע מסכנה. אפילו אם יש סיכוי קטן, של אחד לעשרה או אחד לעשרים, לסכנה, הוא לא ילך בדרך הזאת. הוא רוצה להבטיח את תועלתו ורווחתו. הקב”ה מזכיר לו את הדבר הבא:
אם אתה מאמין בחיים שלאחר המוות, אתה צועד בדרך ישרה ובטוחה, בראש מורם. אבל מי שכופר בחיים שלאחר המוות, מצבו קשה מאוד; הוא כאילו מנסה להתקדם כשהוא זוחל על פניו. האם מישהו ירצה להיות במצב כזה? האם מישהו ירצה לחיות בפחד מתמיד שיתפסו אותו, כפושע נמלט?
כך יהיה מצבם הפסיכולוגי בעולם הזה, ואילו בעולם הבא, ביום הדין, יאסוף את הכופרים כשהם זוחלים על פניהם, ואילו את המאמינים יאסוף כשהם צועדים ישר.
לפי האגדה, ב
אמר איש אחד:
“הו נביא אלוהים, האם ביום הדין יקומו הכופרים על פניהם, זוחלים?”
אמר שליח האל:
“הלא מי שהעמידו על רגליו בעולם הזה, אינו יכול להעמידו על פניו ביום הדין?”
הוא ציווה.
(בוכארי, תפסיר, סורה 25, פרק 1)
מצד שני, בפסוק זה ישנו דימוי נפלא:
החיות נבראו כדי להועיל לבני האדם, והן נתונות לשליטתם. האדם, כבריה הנעלה ביותר, הוא ח’ליף אללה עלי אדמות; ולכן זכה בברכת היכולת לעמוד זקוף על שתי רגליו.
אשר לבעלי החיים,
מכיוון שהם נועדו לשימוש האדם, רובם נבראו כבעלי חיים בעלי שתי או ארבע רגליים או כזוחלים. ההבדל הברור הזה בין האדם לחיה הוא ההבדל בין הכופר למאמין. לב אחד עקום, ולב אחר ישר וסדיר.
ואכן, פסוק קדוש זה מוסבר בפסוק 179 של סורת אל-אעראף, כדלקמן:
“אני נשבע בשמי, כי יצרנו רבים מן השדים ומן בני האדם לגיהינום; יש להם לבבות, אך אינם מבינים בהם (את האמת), יש להם עיניים, אך אינם רואים בהן (את האמת), יש להם אוזניים, אך אינם שומעים בהן (את האמת). אלה הם כבהמות, ואף יותר תועים. אלה הם אכן אלו שאינם מבינים!”
הנה, הכופרים, הכפויי טובה, ההולכים אחר השטנה, אחר אמונות טפלות ודעות שווא, הם אלה שעל פני האדמה מביטים רק אל השפלות והבזות, ואינם רואים אלא את עצמם, ומתנהלים בבזיון ובשפלות. כך יתנהלו גם בגיהינום. האם הם טובים יותר, או המאמינים הישרים, ההולכים בדרך הישרה, בדרך האמונה והידע, המאמינים באל אחד, הנמצאים בהדרכה טובה יותר?
באיזה צד עלי להיות? אחרי מי עלי ללכת?
האדם צריך לחשוב.
אין ספק שהאנושות אינה רק זוחלת על הארץ כמו חיות, ומחפשת את פרנסתה רק על הארץ, אלא הולכת ישר אל ה’ בדרך ובכיוון נכונים.
לכן, בני האדם צריכים, בראש ובראשונה, להאמין באחדות הבורא ובחוקיו, וללכת בדרכיו, הן במישור החומרי והן במישור הרוחני, על מנת לפתוח דרכים נכונות ורחבות, ללכת בדרך הישר אל עבר האמת, לצעוד על כתפי הארץ, לאכול מן הפרנסה שהעניק הבורא, ולהגיע אליו.
זוהי דרך הישר והדת האמיתית, דרך התוחיד (האחדות). הליכה בדרך זו פירושה ללכת ביושר, בתוך מסגרת המוסר והשריעה.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
