– נאמר כי מי שאינו נותן צדקה, רכושו יתמעט. אולם, ישנם אנשים רבים שאינם נותנים צדקה ומתעשרים עוד יותר. מה הסיבה לכך?
אחינו היקר,
העולם הזה הוא מקום של עבודה וטורח, לא מקום של גמול ונוחות.
תפקידו העיקרי של האדם הוא להכיר את בוראו ולחיות על פי מצוותיו. והדרך לכך היא באמצעות עבודת ה’.
העבודה הדתית מורכבת משני חלקים:
1.
מצוות עשה
2.
מצוות שליליות
החלק החיובי של הפולחן הוא הפולחן שאנו מכירים, כגון תפילה וצום; החלק השלילי הוא השכר הגדול שזוכה בו האדם כתוצאה מהרגשת חולשתו וחוסר אונים מול מחלות, אסונות ואסונות טבע, ופנייתו אל אלוהיו בסבלנות.
מצד שני, הצרות הקשות ביותר פוקדות את עבדיו האהובים ביותר של אלוהים.
-בראש ובראשונה אדוננו (עליו השלום)-
הנביאים והצדיקים נתקלו בהם. אילו היו הצרות בהכרח דבר רע, כפי שסבורים, אזי אללה לא היה מביא צרות ופגעים על עבדיו האהובים ביותר. כפי שנאמר בחדית’:
“האנשים הטובים ביותר והמושלמים ביותר הם אלה שסובלים מן הצרות והקשיים ביותר.”
(1)
הסיבה לכך שצרות ואסונות פוקדים את המוסלמים יותר היא כדי שישלמו את מחיר טעויותיהם ופשעיהם בעולם הזה, ולא יועמדו לדין ביום הדין. כפי שפשעים גדולים נשפטים בבתי משפט גדולים, ופשעים קטנים בבתי משפט קטנים, כך גם חטאיהם של המאמינים בעלי האמונה המועטה מטוהרים בעולם הזה באמצעות צרות ואסונות שונים, ולא נדחים ליום הדין. אולם, מכיוון שצרות ואסונות העולם הזה אינם מספיקים לכפר על חטאיהם הגדולים של הכופרים, עונשם נדחה ליום הדין, לגיהינום, מקום העונש הנצחי.
לעיתים קרובות, המאמינים נענשים בעולם הזה על חטאיהם, כדי שחטאיהם יכופרו כאן ולא יסבלו עונש בעולם הבא. אולם, מכיוון שחטאיהם ופשעיהם של הכופרים והעריצים גדולים, העונשים והצרות בעולם הזה אינם מספיקים לכפר על חטאיהם, ולכן עונשם נדחה לעולם הבא. אפילו בעולם הזה, עונשים על עבירות קטנות ניתנים בבתי משפט קטנים, ועונשים על עבירות גדולות ניתנים בבתי משפט גדולים.
כמובן, אדם שגרם לסבלם של אלפים, מיליונים, לא ייתן את הדין בעולם הזה. עונש כגיהינום בלבד יתאים לפשעיו.
הנביא מוחמד (עליו השלום):
“הקיפו את רכושכם בחומה על ידי נתינת צדקה.”
הוא אמר כי הביטוח הרוחני הגדול ביותר למי שרוצה להגן על רכושו הוא הזכאת (הצדקה).
אף נאמר בספרי החדית’ והסירה, כי בעת שהקריא הנביא (ע”ה) את החדית’ הזה לחבריו, עצר נוצרי ערבי שעבר במקום, ופנה אל הנביא (ע”ה):
“אני אלך עכשיו לחשב ולתת את המעשר שלי, נראה אם מה שאתה אומר יתגשם?”
אמר. הנביא (עליו השלום) חייך. האיש הלך לביתו ועשה כדבריו. לאחר זמן מה, רצה להצטרף לשיירת סוחרים שנוסעת לדמשק; אולם, עקב הופעת עניינים מסחריים חשובים אחרים, ביקש משכניו שהצטרפו לשיירה לקחת עמם את מטען הגמלים שלו. שכנו הסכים, והם יצאו לדמשק. לאחר שבוע, התפשטה בעיר הידיעה ששודדים שדדו את שיירת הסוחרים. הסוחר הנוצרי, שהושפע מהאירוע בשני אופנים, החליט לפנות אל הנביא (עליו השלום), וביום שלמחרת הגיע אליו שכןו עם בשורה:
“השודדים תקפו את השיירה. אבל כשהגענו ליעד הסופי, רגלו של הגמל שלך נקעה, הוא לא יכל ללכת, אז נאלצנו להשאיר את הגמל עם הציוד ביעד ולהמשיך בדרך. כך קרה לנו האסון הזה. הציוד והגמל שלך ניצלו.”
כששמע את הבשורה, מרוב שמחה הלך ישר אל חצר הנביא:
“הו מוחמד, אתה נביא אמת. דבריך התגשמו. אני מצטרף לאסלאם. למד אותי אותו…”
ובכך גרם להתרחשותו של אחד מנסיו של הנביא. (מהיר איז, דת וחברה).
המאסטר בדיעוזאמאן מתאר את תוצאות אי-תשלום הזכאת (מעשר) באופן הבא:
“הזכאת היא סיבה לברכה ודוחה אסונות לכל אדם. מי שלא נותן זכאת, יאבד ממנו ממון בערך שווה לזכאת; או שיוציא אותו על דברים מיותרים, או שתבוא עליו צרה ותיקח אותו.”
“בחלום דמיוני אמיתי, בשנה החמישית של מלחמת העולם הראשונה, נשאלתי בחלום מוזר:”
“מדוע מגיע הרעב הזה למוסלמים, מדוע מגיעים אליהם הפסדים כספיים אלו וקשיים גופניים אלו?”
אמרתי בחלום:
“הקב”ה ביקש מאיתנו עשירית או ארבעים מתוך חלק מנכסינו, ממה שנתן לנו, כדי שנזכה בתפילות העניים ונמנע את שנאתם וקנאתם. אנו, מתוך חמדנותנו, לא נתנו. הקב”ה לקח את המעשר המצטבר, שלושים מתוך ארבעים, שמונה מתוך עשרה. הוא ביקש מאיתנו צום חכם בן שבעים יום בשנה, רק בחודש אחד. אנו רחמנו על עצמנו ולא סבלנו את הצום הזמני והטעים. הקב”ה, כעונש, הכריח אותנו לצום סוג של צום בעייתי בשבעים דרכים, במשך חמש שנים. הוא ביקש מאיתנו שעה אחת מתוך עשרים וארבע שעות, שעה נעימה, עליונה, מוארת ומועילה, סוג של הדרכה אלוהית. אנו התרשלנו ולא קיימנו את התפילה והתחנון. הוספנו את השעה הזו לשעות אחרות והשמדנו אותה. הקב”ה, ככפרה, הכריח אותנו להתפלל סוג של תפילה, במשך חמש שנים, על ידי אימונים, הדרכות וריצות”, אמרתי.
1) אל-מנאווי, פַיְז’ אל-קַדִיר, 1:519, מס’ 1056; אל-חאכִּם, אל-מֻסְתַדְרַכּ, 3:343; בֻחַארִי, מַרְדַא: 3; תִרְמִזִי, זֻהְד: 57; אִבְּן מַאגֶ’ה, פִתַן: 23; דַארִמִי, רִקַאק: 67; מֻסְנַד, 1:172, 174, 180, 185, 6:369.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
