אחינו היקר,
חובתנו בתהליכים כאלה היא להימנע מלהיכנע לשיטפון הרגשות, להימנע מלהיכנע לשטן ולתאוות, להיות סלחנים ולבלוע את הכעס. הפסוק מפרש זאת כך:
נאמר גם שאם האדם שמרגיז אותנו הוא אמא או אבא שלנו;
גם אם הורינו אינם מאמינים, אסור לנו לציית להם באופן עיוור בדרישות המנוגדות לאסלאם, אך עלינו לנהוג בהם בטוב, לדבר אליהם יפה. גם אם יאבדו את עשתונותיהם ויפגעו בנו, עלינו לנהוג בהם בטוב ולא להשיב להם רעה.
אם הורה מתנהג אלינו או לאחינו בצורה רעה, כמובן שנתרה בו בנימוס, ואם זה לא עוזר, נפעל כפי שמתאפשר לנו, בהתאם לדין ולמנהג, כדי להגן על הנפגעים.
כי הקב”ה מנסה אותנו;
לגבי קללות ופגיעה בזכויות הזולת;
קללות וביטויים כמו “אני לא מוחל” שנאמרים ללא סיבה “מוצדקת” או ללא פגיעה אמיתית בזכויותיו של מישהו.
אפילו לאנשים במצב כזה, אללה השאיר את דלת התשובה פתוחה, ובלבד שהאדם יתקשר עם ריבונו בכנות ובאמונה שלמה!
עלינו להסתכל על הדברים מתוך פרספקטיבה רחבה ומאקרו-כלכלית.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
