אחינו היקר,
להתקיים.
המשמעות של קיום היא היעדר קודם, היעדר התחלה.
הקיום הוא נצחי, לא כלום.
שלא יהיה לו שותף או דומה לו במהותו, בתכונותיו או במעשיו.
לא להעדיף את אלה שבאו מאוחר יותר.
הקיום שלו הוא מעצמו, ואינו זקוק לשום דבר כדי להתקיים לנצח.
אף אחת משש התכונות הללו אינה קיימת באף אחד מן הברואים (היצורים הנבראים).
כל דבר מלבד אלוהים הוא יציר מאוחר. אלוהים אינו דומה בשום אופן לשום דבר שנוצר מאוחר יותר. אלוהים הוא ישות שמעבר למה שאנו מסוגלים להעלות על דעתנו. ההפך מתכונה זו, הדומה ליציר מאוחר והשוואה (השוואה והתאמה), אינו אפשרי לגבי אלוהים.
בפסוק הנ”ל, תוארו של האל מודגש. מכיוון שתואר זה מתייחס למאפיין השייך למהותו הקדושה של האל, לא ניתן לדבר על התגלויותיו בעולם, כפי שניתן לעשות עם תארים אחרים.
כך גם לגבי שאר תכונותיו העצמיות. קדמותו של אללה מציינת את נצחיותו. מאחר שכל ההתגלויות הן מאוחרות, איננו יכולים לראות שום התגלות נצחית בקנה מידה קוסמי. בכל ישות מתגלה כוחו ודעתו של אללה, והישויות הללו זוכות להתגלות זו.
אולם, איננו יכולים לקבוע זאת לגבי קדמותו של אללה או תכונת “מוחאלפתון ליל-חאוואדיס” (התנגדות לשינויים). שהרי, כוונת הדבר היא, שאם אכן מתרחש גילוי כזה, אזי יש צורך שיהיה דמיון כלשהו בין ישויות מסוימות לבין חוסר הדמיון של אללה.
עם זאת, אנו יכולים למצוא ראיות המצביעות על קיומם של מאפיינים אלה.
לדוגמה, אפשר לומר ש:
– קיומו של הקיים מעיד על קיומו של הקיים ההכרחי. שהרי אפילו אות אינה יכולה להתקיים ללא כותב, ואפילו מחט אינה יכולה להתקיים ללא אומן…
– קיומם של הדברים שנוצרו מאוחר יותר נובע מקיומו של דבר קדמון, נצחי. שכן, קיומם של הדברים שנוצרו מאוחר יותר תלוי בקיומו של דבר ראשוני קדמון, שאין לו התחלה.
– כמו כן, מראות החיים והמוות בעולם הן עדות לקיומו הנצחי של אלוהים. הופעתם של אלה שחיו שוב לאחר מותם מעידה על קיומו של נצח שאינו נגמר.
– שוב, אחדות הפעולות הנראות ברחבי היקום מעידה על אחדות הפועל האמיתי, על אחדות היחידות השונות, ועל אחדותו של הבורא.
– כמו כן, חולשתם, עוניים, צרכיהם, ופגיעותם למוות של היצורים, כפי שניתן לראותם ברחבי היקום, מעידים על כך שהבורא אינו דומה להם, אלא הוא “מְחַלֵף הַחֲדָשׁוֹת” (מְחַלֵף = שונה, מנוגד). שהרי, אם הבורא היה חלש, לא היה ביכולתו לברוא ולנהל את היקום. אם היה נתון למוות כמו בני אדם בני תמותה, שום יצור לא היה יכול להמשיך להתקיים אפילו שנייה אחת. אם היה זקוק, לא היה יכול לעזור לאחרים הזקוקים, ואי אפשר היה להעלות על הדעת שיבוא לעזרתם. וכך הלאה…
התואר “נצחי”, שהוא תכונה בלתי נפרדת של הקיום, הוא תנאי הכרחי ליצירה. מאחר שקיים עולם, הרי שקיים בורא שאינו מוגבל בתכונותיו של עולם זה/של היקום הזה.
מכאן, שנקודת היקום מצביעה על תכונותיו של אלוהים.
התואר הזה הוא כזה. הוא כולל בתוכו גם סוג של תואר אפוטרופוסות.
לפיכך, הוא אינו יכול להתקיים ולשרוד באופן עצמאי. לכן, קיומו הנוכחי נובע מ… כפי שביטא זאת רבינו בַּדִיעוּזַּמַן, אם יפנה את פניו מן היקום לרגע, ויניח אותם לנפשם, הכל יתפוגג ויהיה נדון לאבדון.
– עם זאת, העובדה שתכונותיו של אלוהים אינן דומות לתכונותיהם של אחרים, גם היא סוג של התגלמות של תכונה זו.
לדוגמה: קיומן של יצירות אמנות מופלאות ברחבי היקום, שהן התגלמות של ידע, כוח וחוכמה אינסופיים של אלוהים, מראה שאין שום ישות הדומה לתכונותיו אלו של “ידע-כוח-חוכמה”.
כמו כן, קיומו של הקוראן, המעיד על ידיעתו וחוכמתו האינסופיות, מצהיר כי אין יצור שדבריו משתווים לדבריו.
אתם יכולים לחקור את האמת בדרך הזו…
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
