– הרבה דברים אסורים באיסלאם. אנחנו חוטאים, בין אם נרצה ובין אם לא, אבל העונש על החטאים שלנו – שריפה באש, חנק מאוכל, מים רותחים וכו’ – הוא לא מוגזם מדי?
– אלוהים רחום מאוד, אבל גם עונשו גדול, אבל האם זה לא מוגזם מדי?
– כמובן, אי אפשר לתבוע את אלוהים לדין, זה בהחלט לא ייתכן, אבל זה מטריד אותי.
אחינו היקר,
– התיאורים של הגיהנום בקוראן מוצגים בדרך כלל כעונשם של הכופרים והעריצים, שהם בדרך כלל חסרי אמונה.
– על ספינה שבה עובדים אלף איש, אם מלח שאינו ממלא את תפקידו כהלכה גורם לספינה לעלות על שרטון או לטבוע, בעל הספינה יעניש את אותו מלח, ואילו האחרים
הוא יתבע את זכויותיהם של עובדי הספינה מאותו רב-מלחים.
למנהל ההגה אין זכות לומר: “הפניתי את ההגה פשוט, עזבתי משימה פשוטה, מדוע אתם מתנפלים עלי כל כך?”. אולי הפניית ההגה ימינה או עזיבת המשימה נראות כפעולות פשוטות, אך התוצאה היא שהספינה כולה, עם כל צוותה, שוקעת או טובעת. המשמעות אינה בפשטות הפעולה, אלא בתוצאותיה.
הדבר תלוי בגודל התוצאה המתקבלת.
היקום דומה לספינה ענקית. בתוכה, מלבד האדם, יצורים רבים ממלאים את תפקידם. האדם, מבחינת מהותו, דומה לקברניט של ספינת היקום הזו. אילו…
אם יזנח את חובת האמונה והעבודה, הרי שביזה והחליש את צוותה של ספינת היקום כולה.
אז כמובן שמי שמחזיק בבעלות על ספינת היקום הוא
אלוהים יעניש את העוול שנעשה הן לו והן לצוות הספינה.
– בקוראן, האיזון בין כפירה לאמונה הוא עקרוני.
כפי שיופיו של האמונה והמעשים הטובים הנובעים ממנה משתלבים עם גמול גן העדן, כך גם כיעורו של הכפירה וכל סוגי העוול והרשע הנובעים ממנה משתלבים עם עונש הגיהנום.
(עונש)
עבר התאמה אישית.
קיים עקרון של משפט וצדק:
“הגמול יהיה מסוג המעשה” (אל-ג’זא’ו מן ג’ינסי’ל-עמל) = העונש/התמורה צריכים להיות מסוג המעשה שנעשה.
כלומר, גמול על מעשים, טובים או רעים, בהתאם למדת הצדק.
(פרסים או עונשים)
הוא חייב להתאים לכבוד ולצורה של העבודה.
אכן,
“הטלת עונש של עשרים שנות מאסר על מי שגונב חתיכת בקלאווה”
כפי שההחלטה הזו פוגעת עמוקות במצפון הציבור, כך גם העובדה שרוצח שרצח אדם באכזריות מקבל עונש של שנתיים מאסר בלבד.
– אל נשכח כי, גם אם עבירה זהה במהותה, שוני באובייקט העבירה מחייב עונש שונה. למשל, בגידה, במהותה…
-בגידה גרידא-
זוהי עבירה. אולם, חומרת העבירה משתנה בהתאם לנושא הבגידה. לכן, עונש הבגידה כלפי בני זוג, חברים, שכנים או אנשים פרטיים שונה מאוד מעונש הבגידה כלפי המדינה.
“בגידה במולדת”
העונש אינו סובל דומה לו.
– הנה, יהא אשר יהא אופי הפשע, אם קודם כל, מי שנגדו מופנה המרד הוא בורא היקום, אלוהים, אזי יהא אשר יהא הפשע…
-מבחינה זו-
היותה פשע חמור ביותר
הוא מאופיין ב…
אכן, הנביא מוחמד (עליו השלום) אמר:
:
”
המאמין רואה את חטאו כהר שחושש שייפול עליו בכל רגע. הצבוע לעומת זאת רואה את חטאו כזבוב שנתקע לו על האף.
-יעוף בתנועה קלה-
הוא רואה אותם קטנים ופשוטים, כמו זבובים.”
(בוכארי, דעוואת, 3)
– מיליארדי בני אדם וכל יצורי החיים האחרים, המספק את כל צרכיהם החיוניים, השולח את מזון הצאצאים מציצי האמהות מיד עם הולדתם, המעניק אפילו לחיה האכזרית ביותר רחמי אֵם, וממהר לעזרת הצאצאים חסרי האונים, המעניק רחמים כאלה שגם דובת קוטב שוכבת על גבה בשלג כדי שצאצאיה יוכלו לינוק בנוחות –
לכפור ברחמיו האינסופיים של אלוהים
, זו עיוורון חמור וכפיות טובה מכוערת.
– להכחיש את התגלויות שמותיו ותאריו של אלוהים, המאירים כחמה ברחבי היקום, את אותות חסדו ורחמיו המבריקים כרעם מכל עבר, ואת השתקפויות צדקתו ורחמיו המסנוורים מכל כיוון, אינו רק כפיות טובה ועיוורון, אלא גם…
להכחיש את עדותן של מיליארדי ישויות על החמלה, לזלזל בעמידתן של ישויות אלה בפני החמלה האינסופית.
פירושו.
קללה אחת, כפירה אחת, שקולה לאלף רציחות. כי היא הורגת אלפי זכויות וצדקות ברוח. בעוד שבעולם שבו עונש על רצח יחיד הוא לפחות חמש עשרה שנות מאסר, קשה להסביר מבחינה הגיונית ומוסרית את העובדה שמי שביצע אלף רציחות יחד לא יסבול את עונשו בגיהינום.
(ראה: נורסי, מילים, 82; מטה משה, 49)
– כן, חכמת השימוש החוזר ונשנה בביטויים חריפים וזועמים נגד הכופרים והעריצים בקוראן:
“כפי שהוכח באופן מוחלט ב”רסאיל-י נור” –
כפירת האדם
“זוהי פגיעה כה חמורה בזכויות היקום ורוב היצורים, עד שהיא מעוררת את זעם השמים והארץ, ומביאה את היסודות לידי חרון אף, וגורמת לשיטפונות להכות את אותם עושקים.”
(ראה: אמרות, עמ’ 458)
– אם בעולם הזה, אנו רואים בעינינו אדם רחום, כמו בדוזאמאן, אשר הקדיש את חייו בעולם הזה ובעולם הבא להצלת האנושות –
“יחי הגיהנום לרודנים!”
אם מתבצעות עבירות שגורמות לאנשים להגיד את הדברים האלה, אין צורך להתקשות בהבנת חכמת קיומו של הגיהנום. אך את מלוא החכמה יש להשאיר בידי אללה, החכם המוחלט והרחמן, ולהתבונן בה בחכמתו הנעלה וצדקתו המפוארת.
הנה הוא אומר:
”
(השליח שלי!)
הודיעו לעבדי: אכן, אני הוא הסולח, הרחום, רב החסד. ואכן, עונשי הוא עונש כואב ומייסר.
.
”
(היג’ר, 9/49-50)
– לבסוף, עלינו לציין כי גן עדן וגיהנום אינם רק מקומות גמול ועונש לבני אדם. קיומם במשך מיליוני שנים מעיד על כך שיש להם חכמות אחרות.
– אחת מן החכמות הללו היא: לאל יש שמות ותארים משני סוגים: שמות של ג’לאל (כבוד) ושמות של ג’מאל (יופי). מכיוון שהם נצחיים וקיימים לעד, הופעתם אינה יכולה להיות מוגבלת רק לעולם הזה, הזמני והחולף. חייבים להיות מקומות הולמים לנצחיותם.
הנה, גן עדן הוא מקום ההתגלות הנצחית של תכונות היופי, ואילו גיהינום הוא מקום ההתגלות הנצחית של תכונות הגבורה.
למידע נוסף, לחץ כאן:
– האם צודק שהכופרים ישרפו בגיהנום?
– יש אנשים ששואלים, אם אלוהים רחמן ורחום, מדוע הוא מעניש אנשים בעינויים בלתי נתפסים…
– מדוע בחר אלוהים בייסורי הגיהנום כעונש לעבדיו?
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
