– אומרים שזה שייך לאימאם אל-ע’זאלי.
“התחייה והעולם הבא”
בספר ששמו:
“נשמות המתים מועלות לשמים על ידי מלאכים, בראשם גבריאל, והן עולות לשבעת השמים, וליד כל שער שמימי ישנם שומרים.”
‘מי זה?’
הוא קורא בקול, ובתגובה
“אני ג’יבריל, וזה שלידי הוא פלוני.”
הם חוזרים על כך שוב ושוב, חוצים את שבעת השמים. לאחר מסע ארוך, הם מגיעים אל כסא הכבוד, ואז אלוהים אומר לגבריאל:
‘מי זה שלידך?’
הוא שואל…”
– מי שקורא את תצפיות הרמס, לא ימצא שום דבר זר במסע הנשמה המתואר. זהו תיאור ששוכפל מתצפיות הרמס וצבוע בזהות אסלאמית. אמונת הנשמה, שחדרה לדתות השמימיות באמצעות מחשבות מיסטיות, חדרה גם לאמונה האסלאמית לאחר שהמוסלמים הכירו את הפילוסופיה, והתבססה במיוחד במחשבה הסופית. אפשר לומר: מה רע בזה? אך הוספת ידיעות נסתרות שאינן אלוהיות, מעבר למה שניתן לאנשים, ודיבור על דברים שלא הוכרזו על ידי אלוהים, הם שקר בשם אלוהים, והוספות כאלה שאינן ממה שלימד אלוהים…
“לנחש עתידות” / “לנבא את הנסתר”
נוצרה ספרות שלמה בנושא זה. כפי שכתב אל-ע’זאלי, עבור נשמת האדם המובאת בפניו, אלוהים
“מי זה?”
הוא גרם לו להגיד את מה שאמר, וזה לגמרי אמונה בייחודו של אלוהים.
“כל עלה שנופל על הארץ, ידוע הוא לאלוהיו”
במילים: ביקום
“אין דבר הנסתר מדעת האל.”
תפיסה מעוותת שמשמידה ומערערת את האמונה.
– עד כמה נכונה הדעה הזו, האם תוכל להסביר?
אחינו היקר,
– של האימאם אל-ע’זאלי
“מוות-קבר-ערך”
איננו יודעים על קיומו של ספר בשם זה. אולם, נתקלנו בספר שתרגם והוציא לאור בהוצאת סמרקנד בשם זה. למרבה המזל, גם שם הספר הזה
“إحياء علوم الدين”
הוצהר בבירור כי זהו חלק מתוך יצירה בשם.
האימאם אל-ע’זאלי,
“התחדשות”
לקראת סוף הכרך הרביעי של יצירתו בשם
“המוות והחיים שלאחר המוות”
הוא דן בנושא זה תחת הכותרת שמשמעותה…
(אִחְיָא, IV/433).
– “ברא בן עזיב (ר”ע) מספר: השתתפנו עם שליח אללה (ע”ה) בהלוויה של איש מן האנצאר. שליח אללה (ע”ה) ישב ליד קברו של האיש, הטה את ראשו קדימה ואמר,”
“אלוהים! אני מבקש ממך הגנה מפני עונש הקבר.”
הוא התפלל כך וחזר על כך שלוש פעמים. ואז סיפר:
“כאשר עבד מאמין עומד לצאת למסעו אל העולם הבא”
אז ישלח אליו אללה את מלאכיו, שפניהם מבריקות כאור השמש, ובידיהם בשמים ותכריכים שהוכנו עבורו. הם יתמקמו במקום שיוכל לראותם וימתינו. וכאשר תצא נשמתו, יבקשו עליו רחמים ויפצירו באללה למחילה כל המלאכים שעל הארץ ועל השמים, מלבד המלאכים שנשלחו אליו.“ואז נפתחים כל שערי השמים. כל שער מבקש מנשמתו של אותו אדם להיכנס דרכו. כשהנשמה עולה לשמים, המלאכים,
“אדוננו! עבדך פלוני בא.”
כך אומרים. אללה יתעאלה,
‘החזירו אותו והראו לו את חסדי אשר הכנתי לו, כי אמרתי לעבדי:
“ממנה (האדמה) יצרנו אתכם, ואליה נשיב אתכם, וממנה נוציא אתכם שנית.”
כך הבטחתי.”
“בזמן הזה, המת שומע את צעדי אלה שעומדים לקבור אותו וללכת. ואז הוא שומע שפונים אליו,
“הו, פלוני! מי הוא אדונך? מהי דתך? מי הוא נביאך?”
כך נשאלות השאלות. המת,
“אלוהי הוא אללה, דתי היא האסלאם, ונביאי הוא מוחמד.”
עונה כך: ”“מכאן ואילך”
מכחיש
וְ
נְכִיר
הם יחקרו את המלאכים שוב ללא רחם. וזוהי הצרות והמצוקות האחרונות שפקדו את המת.”“לאחר שהעבד המאמין עונה נכונה על השאלות, מכריז כרוז:
“צדקת.”
הנה זה,
“ה’ יתעלה יחזק את המאמינים במילה איתנה (במילת האחדות) הן בחיי העולם הזה והן בעולם הבא…”
זאת משמעות הפסוק.”“ואז מגיע מישהו עם פנים יפות, בגדים נקיים, ומפיץ ריחות נעימים מסביב, ו-”
‘בשורה טובה! יש לך גן עדן עם רחמי אדונך האינסופיים וברכותיו שאין להן מחיר.’
המת.
“ה’ יגמלך בטוב, מי אתה?”
הוא שואל; הוא,
“אני מעשיך הטובים והצדיקים. אני נשבע לך, שראיתי אותך כמי שרץ לציית לאללה, ומתרחק מן המרד. על כן, יתן לך אללה את שכרך.”
אמר/ה.“ואז קרא כרוז,
“הכינו לו מיטה ממיטות גן עדן, ופתחו לו שער שדרכו יוכל לראות את גן עדן.”
הוא קורא למלאכים. מיד מובאת מיטה מגן עדן, ודלת הפונה לגן עדן נפתחת עבורו. המת,
“אלוהים! תביא כבר את יום הדין, שאוכל לחזור למשפחתי ולרכושי.”
כך הוא מתפלל.”
“אשר לכופר:
כאשר הוא מגיע לנקודה שבה הוא מנתק את קשריו עם העולם הזה ועובר לעולם הבא, קבוצה של מלאכים אכזריים, לבושים בבגדי אש וחולצות זפת, מקיפים אותו מכל עבר. כאשר נשמתו יוצאת, כל המלאכים בשמים ובארץ מקללים אותו. כל שערי השמים נסגרים. אף שער אינו רוצה שיעבור דרכו.“כאשר נשמתו עולה השמיימה, המלאכים,
“אדוננו! הנה עבדך אשר לא התקבל לא בארץ ולא בשמים.”
כך אומרים. אללה (השם יתברך),
‘החזירו אותו (לקברו/לגופתו) והראו לו את סוגי העונשים שהכנתי.’
בבקשה;
כי עבדי,
“ממנה (האדמה) יצרנו אתכם, ואליה נשיב אתכם, וממנה נוציא אתכם שנית.”
כך הבטחתי.
המסורת ממשיכה כדלקמן: ”
נושא זה מופיע בעמודים 483-484 של כרך 4 של “אִחְיָא”.
זהו חדית’, ומי שתיעד את החדית’ הזה, זַיְנוּ’ל-עִרָאקִי, ציין כי החדית’ הזה הועבר גם על ידי אבו דאוד ואל-חאким, וכי אל-חאким…
“זה נכון”
הוא אמר שהוא ציין זאת.
(ראה: תַחְרִיג’ אַחַדִית’ אל-אִחְיָא – יחד עם אִחְיָא – חודש)
– כמו האימאם אל-ע’זאלי
“הוכחת האסלאם”
מבחינת כללי הנימוס וההתנהגות המוסלמית, חשוב לנהוג בכבוד כלפי מלומד אסלאמי בעל שם, אשר נחשב למחדש של תקופתו.
האימאם אל-ע’זאלי הוא אישיות שהגיעה לשיא היראה. דבריו מבוססים על פסוקים, חדית’ים ועל ידע אבותינו הצדיקים.
הערה:
לצערנו, בהוצאת סמרקנד, בעת תרגום היצירה הרלוונטית (כפי שהם עצמם מודים בראש הספר), הם שילבו מידע נוסף (שלדעתם משלים). הדבר פגע באמינות היצירה ואולי אף גרם לאי הבנות מסוימות.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
