– בהפריה חוץ גופית, משיגים עוברים מביציות וזרע שנלקחו מהבעל והאישה. מבצעים הזרעה של מספר עוברים, לשימוש עתידי במידת הצורך, והעוברים הנותרים מוקפאים.
– במקרה כזה, אם הבעל נפטר, האם מותר להחזיר את העוברים שהוקפאו מראש לרחם אשתו של הנפטר, או שמא אסור לעשות זאת מכיוון שבעלה נפטר?
אחינו היקר,
ניתן להסתכל על הנושא הזה משתי נקודות מבט:
1. עובר מוקפא,
אם הזרע מוחדר לרחם האישה לאחר מות בעלה, האישה אינה נחשבת עוד לאשתו של בעלה המנוח,
זה כאילו נכנסת להריון ממישהו זר.
2.
הבעלים של הזרע בזמן היווצרות העובר הזה
הגבר והאישה בעלת הביצית היו נשואים.
העובר הזה הוא הילד הלגיטימי הראשון של הזוג הזה, שנמצא בשלב מוקדם.
ההיריון מתחיל, במובן מסוים, עם היווצרות העובר.
בסוגיית השמדת העובר, קיים הבדל בין עובר שהשתרש ברחם לבין עובר שלא השתרש, אולם הבדל זה הוא:
זה קשור לשאלה האם אדם נחשב לאדם.
זה לא קשור למושג ההיריון.
בהתבסס על עובדה זו, דעתי היא כדלקמן:
כפי שאישה שבעלה נפטר לאחר שהיא נכנסה להריון, מגנה על הילד ברחמה, מזינה אותו בדמה עד שהוא נולד, והיא הופכת לאמו, ובעלה המנוח הופך לאביו;
כל עוד היא לא התחתנה עם מישהו אחר, היא נחשבת לאם של העובר המוקפא, שהביצית שלו שייכת לה והזרע שייך לבעלה המנוח. היא מכניסה אותו לרחמה, מזינה אותו, יולדת אותו ומטפלת בו.
מבחינה זו, תקופת ה’עידה’ של האישה עשויה להיחשב כפגה כאשר היא מתחתנת עם מישהו אחר.
כאשר האישה התחתנה עם מישהו אחר,
הילד שיוולד מרחמה, אפילו אם הזרע שייך למישהו אחר והוא ממזר,
יהיה לה ילד מבעלה החדש.
מסקנה:
במקרה הזה, האישה,
כל עוד היא ממתינה לתקופת ה”עידה” (תקופת אבלות), היא נחשבת לאשתו של בעלה המנוח, והיא מקבלת את העובר לרחמה.
אם תקופת אבלותה הסתיימה, אך היא לא נישאה לאחר.
היא שוב מתעברת ויולדת כדי להביא ילד לעולם ולשמר את הדור.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
