– אם שמים לב לפסוקים 39/10 בסורת א-זומר ו-2/97 בסורת אל-בקרה, רואים שאין צורך במילה “אמור”, אך היא מופיעה.
אחינו היקר,
תרגום הפסוקים הרלוונטיים הוא כדלקמן:
1. “אמור: מי ששונא את גבריאל, ידע נאמנה כי הוא הוריד את הקוראן אל לבך ברשות אללה, לאשר את הספרים הקודמים, ולהיות הדרכה ובשורה למאמינים.”
(סורת אל-בקרה, 2:97).
בפסוק זה – כפי שמשתמע מהתרגום – בהתאם לצורה המקובלת של הביטוי
“אמור: …הוא הוריד אותו (את הקוראן) אל לבי (ללב שלי) ברשות אללה.”
במקום הביטוי,
“אמור: …הוא הוריד אותו אל לבך ברשות אללה.”
המונח “העדפה” נבחר.
– ראשית, יש שימוש נפוץ בביטויים כאלה בקרב אנשים אחרים, כפי שקיים בקרב הערבים. לדוגמה;
– למישהו:
“לך אל האיש ההוא ותגיד לו: ‘תדאג לי'”
במקום הביטוי,
“…שישמור עליך היטב”
אתם יכולים לומר את זה; למעשה, זה אפילו יותר נפוץ.
– המשורר הערבי המפורסם, פרזדק, כלל בשיר שלו את הביטוי הבא, בתרגום חופשי – בקיצור -:
“יום אחד בכיתי באמצע הרחוב. הינד:
‘מה קורה לי!’
כך הוא קרא.” (ראה אבן עטיה, פירוש הפסוק הרלוונטי).
למעשה, זוהי הצורה המקובלת הידועה של הביטוי;
“…מה קורה לך?”, הוא שאל.
היה צריך להיות בצורה כזאת.
2. “(מפי) אמור להם: “הוי עבדי המאמינים! יראו את אדונכם. אלה העושים טוב בעולם הזה, ימצאו טוב. עולם אלוהים רחב. לסבלנים בדרך האמת, ישולם שכרם ללא גבול.”
(סורת א-זומר, 39/10).
הקושי בפסוק הזה הוא – מבחינת התרגום –
“אמור: הוי עבדי המאמינים!”
זוהי המשמעות. כאן, לכאורה, מיוחסים הדברים לעבדים של הנביא. ניתן להסביר את העניין כך:
א.
בפירוש הפסוק לעיל, ייתכן שהביטוי הנתון בסוגריים הוא מובן מכללא. זהו שימוש בסגנון סיפורי.
“(בשמי) אמור: הוי עבדי המאמינים!”
ב.
“הוי עבדי”
הסגנון של קריאה/פנייה, שמשמעותו ניתנת כדלהלן, כולל בתוכו באופן מובלע את:
“מנורת הקצאה”
המשמעות המובעת היא זו. במקרה כזה,
“אמור: הוי עבדי המאמינים!”
משמעות המשפט
“אמור: לעבדי המאמינים…”
יהיה בצורה של
(ראה קורטובי, שווקאני, פירוש הפסוק הרלוונטי)
– ביטוי דומה לפסוק זה מופיע גם בפסוק 53 של סורת א-זומר:
“אמור: ‘הוי עבדי אשר חטאתם חטאים רבים ופגעתם בנפשותיכם! אל תתייאשו מרחמי אללה. אללה יסלח לכל החטאים, כי הוא סלחן ורחום מאד.'”
הסבר הביטוי בפסוק זה דומה להסבר הפסוק הקודם.
בפסוקים אלה
“אמור:”
שבתוכו/שבתוכה
“עבד”
לשימוש במילה זו עשויות להיות סיבות רבות. החשובה שבהן היא להראות כי הנביא מוחמד (עליו השלום) היה רק שליח. שכן, אילו לא היה כך, אדם חכם, רהוט ובעל כושר ביטוי כה רב כמו הנביא מוחמד לא היה משתמש במילים כאלה במקומות כאלה.
“עבד”
הוא לא היה משתמש במילה הזאת.
אפילו בסורת אל-אִחְלַאץְ
“קול הו אללה = אמור: אללה הוא אחד”
גם בהצהרתו/בעדותו
“אמור:”
הוא לא היה משתמש בביטוי הזה.
אז העובדה שהקוראן מכיל ביטויים כאלה,
להראות שהקוראן, מא’ ועד ת’, הוא דבר האל.
מיועד ל.
עם זאת, ההוכחה הגדולה ביותר לכך שביטויים כאלה אכן היו בשימוש בערבית היא העובדה שאין כל התנגדות מצד המשתרכים הערבים, שהתנגדו לכל דבר, לכך שביטויים אלה אינם נכונים בקוראן.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
