אחינו היקר,
כפי שהקוראן מציין את שטיפת הרגליים, כך גם החדית’ וספרי ההלכה מציינים זאת.
אבן עומר (רח”ו) אומר:
(אל-בוח’ארי, מוסלים).
ג’אביר (רח’) אומר:
למרות זאת, איננו מכריזים על מי שמאמין שרחיצת הרגליים אינה חובה ככופר, שכן אם המילה “ארג’ול” (רגליים) בפסוק על טהרה נקראת בנָסוּב (במקרה ישר), אזי היא מורה בוודאות על חובת רחיצת הרגליים. אולם, אם היא נקראת בְּמַגְ’רוּר (במקרה מוטה), היא אינה מורה על כך בוודאות. זאת משום שההטיה במקרה מוטה יכולה להיות בשל קרבה (למילה אחרת) או בשל משמעות אמיתית. השיעה (הג’עפריה) מקבלת את המשמעות האמיתית.
הסונים והג’מאעה נחושים להימנע מלהכריז על מישהו ככופר, ככל שניתן. כלומר, אם ישנה אמירה או התנהגות שמשמעותה כפירה, הם ימנעו מלהכריז עליה ככפירה, אם יש אפשרות לפרש אותה אחרת. אפילו אם יש מאה אפשרויות לפרש אמירה או התנהגות, ותשעים ותשע מהן מצביעות על כפירה, ואחת בלבד אינה מצביעה על כפירה, יש להעדיף את האפשרות שאינה מצביעה על כפירה.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
