אחינו היקר,
כדי להבהיר את הנושא הזה, כדאי להזכיר בקצרה כמה נקודות:
באיסלאם
“לפחד מעונש האל ולתקווה לרחמיו”
או
“לא להתייאש מרחמי ה’ ולא להיות בטוחים מעונשו”
היא תופסת מקום חשוב כעיקרון אמונתי. לכן, לאף אחד אין אפשרות לפעול או לחשוב בניגוד לעיקרון זה. אפילו עשרת המבשרים (עשרה מן הצחאבה שזכו לבשורה על גן עדן בעודם בחיים), התנהגותם המופתית לאורך חייהם, המשקפת את יראת השמים הגבוהה ביותר, ממחישה את עמדתם של המאמינים האמיתיים בנושא זה.
עם זאת, בהתאם למזגם של האנשים, אצל חלקם יגבר צד הפחד, ואצל אחרים צד התקווה. אלה שצד התקווה גובר אצלם, ייתכן שיקלו ראש בצד הפחד, ויזכרו את הרחמים האינסופיים שבהם הם מאמינים בחוזקה, מתוך התלהבות של תקווה. לכן,
“ליל המוות”
אף לא אחד
“שב-י ארוס”
אין בהערכותיהם שום היבט שסותר את האמונה.
בנוסף, באמונה
מַרִיפַתֻ’לְלָה
ככל שגדל,
אהבת האל
ככל שגדל הרגש, כך תגבר גם תחושת האהבה. אהבה זו, המתפתחת בהתאם לרגשות, לעיתים קרובות אינה שומעת לקול ההיגיון. כי “אהבה עיוורת”. קסם האהבה הזה עלול לעיתים להביא את האוהב למצב שבו הוא אינו חושש מ”פחד הגיהינום”, יהיה אשר יהיה צורתו.
לנו, שאיננו מבינים באמת את משמעות האהבה האלוהית, יהיה זה חוסר צדק לטעון שהיא אינה חלה על אחרים. אפילו באהבות מטאפוריות ישנם מקרים רבים שבהם האוהבים הגיעו אל מותם. מאחר ששיקוי האהבה האמיתית עולה בהרבה על שיקוי האהבה המטאפורית, אין זה מפתיע כלל שמי שמשתוקק לראות את יופיו של אלוהים ישכח את גן העדן ואת הגיהינום.
“אין בליבי תשוקה לגן עדן, ואין בי פחד מגיהנום…”
אף שאיננו יכולים להרגיש את אותה תחושה שחווה בַּדִיעוּזַּמַן, אנו לעולם לא נפקפק בקיומה. גם האימאם אל-ע’זאלי, בפרק על האהבה בספרו “אִחְיָא”, מציין את דרגות האהבה השונות, ומביא דוגמאות של אנשים שהקריבו את חייהם בשל אהבה מטאפורית. הוא מדגיש כי אין זה נכון להכחיש את קיומה של אהבה מטאפורית ואמיתית, גם אם איננו מבינים את ההבדל ביניהן.
מצד שני, אהבת המוות ורצון בו אינם מונעים את יראת ה’ ואת הכבוד אליו תמיד. ליראת ה’ דרגות רבות. יש מי שירא מעונשו של ה’, יש מי שירא מזעמו של ה’, ויש מי שירא מלפגוע ברחמיו של ה’ או להראות חוסר כבוד כלשהו לגדולתו. יראתם של אלה הנמצאים במעמד זה, היא יראה עדינה כזו. אכן, גם הנביא (ע”ה), אף שידע שהוא מיועד לגן עדן,
“אני ירא שמים מכם יותר מכולם.”
אמר/ה.
לסיכום;
מי שמכיר מקרוב את מצבם של אהובים ואהבות מפורסמים בעולם, כמו מג’נון-ליילה, פרחאת-שירין, טאהיר-זוהרה, לא יתקשה להבין את מצב ההתעלות שיוצרת אהבה אמיתית. המשתוקקים לאהבה אלוהית, בשם ההתחברות, בשם ההתייצבות בפניו, בשם ההתבוננות ביופיו הקדוש…
“חסד וזעם שווים”
הרואה ו
“גם חסדך נעים, גם עונשך נעים.”
מי שרוצה להגיע להנאה רוחנית זו, חייב להתקדם בהכרת האל, באהבת האל, ביראת האל ובצדק. הלוואי שאללה יזכה אותנו בכך. (אמן!)
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
