האם מותר לשחק שחמט ודמקה?

– האם הפסיקה בנושא זה משתנה בהתאם למסורות הדתיות השונות?

– נאמר כי משחק השחמט הוא מַכְרוּה (מותר אך לא מומלץ) לפי השאפעי, ואילו לפי שלוש המַדְהַבּים האחרים הוא חַרַאם (אסור). האם עלינו לפעול לפי דעת המַדְהַבּ שאנו נוהגים לפיו, או כיצד עלינו להעריך את ההלכה הזו?

אחינו היקר,

שחמט,

זהו סוג משחק שהתפשט בארצנו עד לרמה של בתי הספר. מתקיימים קורסים ותחרויות, מוקדשים לו מדורים מיוחדים בעיתונים וכתבי עת, ואף מופקים עליו תוכניות טלוויזיה. בסופו של דבר, הוא משוחק בקרב הציבור, במיוחד בקרב הצעירים, בזמנים ובמקומות שונים.

במצב כזה, כמו בכל משחק, גם לשחמט יש מידה מסוימת שקובעת הדת שלנו. קיימות דעות שונות לגבי כשרותו ואיסורו. לכן, גם אם הוא נפוץ מאוד וגם אם הוא מקובל על כולם, אין בכך הוכחה לכשרותו או לאיסורו.

כפי שידוע, השחמט הוא משחק שמקורו באיראן, ומשם התפשט למדינות אחרות. קודם לכן, הוא לא היה מוכר בקרב הערבים. אולם, לאחר כיבוש איראן וקיום קשרים עם האיראנים, החלו מנהגים איראניים להתפשט בהדרגה בקרב המוסלמים. האסלאם, כעיקרון, גילה סובלנות כלפי מנהגים והרגלים פרטיים של כל אומה, כל עוד הם תואמים את רוחה או אינם סותרים אותה. אולם, הוא אסר על התנהגויות, מעשים ומנהגים שיש בהם נזק או סכנה, וציווה על הפסקתם.

אף על פי שאינו מופיע בספרי החדית’ המוסמכים, ישנן מספר מסורות המתייחסות לשחמט.

“בעל המאה הוא בעל הדעה”

הוא נחשב כמשחק אסור ואין להתיר את קיומו. האדון עלי (ע”ה)

“שחמט הוא הימור של טירונים.”

אף על פי ששנא את השחמט, אבו מוסא אל-אשערי, מבין צחאבה,

”


“שחמט משחקים רק אלה שאינם יראי חטא.”

אמר, ואילו אִבְרָהִים אֶ-נַחָאִי, מגדולי חכמי ההלכה, כשנשאל על שחמט,

“הוא מקולל.”

כך השיב. כמו כן, עבדאללה אבן עומר,

“שחמט גרוע יותר מהימורים אחרים.”

באימוץ השקפתו,



האימאם מאליק

הוא מחשיב את השחמט כמשחק שש-בש ואוסר אותו.1

מי שמקבל את הסיפורים והדעות האלה

לדעת רוב חכמי ההלכה האסלאמית

,

משחק השחמט אינו מותר, אלא נחשב לחטא.

זוהי גם הדעה המועדפת במذهب החנפי.

אולם, ישנם חכמים שאינם מסווגים את השחמט באותה קטגוריה, וסבורים כי ניתן לשחקו בתנאים מסוימים. האימאם א-נַוַוִי, מגדולי חכמי המذهب השאפעי, אומר בעניין זה:

“שחמט,

לדעת רוב המלומדים, הדבר אסור. ואם אדם מפספס תפילה בגלל המשחק הזה, או משחק תמורת תמורה, אז לדעתנו גם כן אסור.”

אבן עאבדין, מגדולי חכמי החנפיה, אמר על השחמט:

“זה חראם, לפי המذهب שלנו זה חטא גדול.”

לאחר מכן, הוא מציין כי האימאם א-שאפעי, ועל פי מסורת אחת גם האימאם אבו יוסף, התירו את משחק השחמט. הוַהבּאנייה, מפרש ה…



“אין פסול בשחמט.”

אשר לדבריו,

“זוהי אגדה.”

הוא טוען.2

כפי שציין האימאם א-נַוַוִי, ישנם ארבעה תנאים שצריכים להתקיים כדי שהשחמט ייחשב למותר:

1.

שחקני השחמט לא צריכים להרשות לעצמם להתמכר למשחק עד כדי כך שיתאחרו בתפילה.

2.

אין לשחק שחמט תמורת כסף או תמורה דומה שעלולה להוביל להימורים, כלומר, אסור להתנות את המשחק בכך שהמנצח והמפסיד יקבלו משהו.

3.

על השחקנים להימנע מלשון הרע, שקרים, רכילות וגידופים במהלך המשחק.

4.

מי שהתרגל לשחמט, אסור לו להתמכר אליו עד כדי כך שלא יוכל לוותר עליו.

לפיכך, על פי דעה זו, שחמט מותר בתנאי שלא יגרום להפרזה, שלא יפריע לעבודת האל ולא יביא לחטאים.

אבן חג’ר אל-מַכִּי, מבין חכמי השאפיעה, שדן בהיתר השחמט מתוך התייחסות למהות המשחק עצמו, מסביר את ההבדל בין שש-בש לשחמט כך:

“במשחק השש-בש, הכל תלוי בקוביות. אולם בשחמט, הכל תלוי בחשיבה וביכולת המנטלית. מסיבה זו, ניתן להפיק מכך תועלת בתחום הטקטיקות הצבאיות.”

“אל-ז’ואג’יר”

אבן חג’ר, שהרחיב בנושא זה בחיבורו, מגיע לבסוף למסקנה הבאה:

“אין טעם להרחיב את הדיון בדעות השונות בנושא זה. לאחר שהעיקרון יובהר, יהיה אפשר לבסס עליו את הפסיקה.”

הכלל הוא:

”

אם משחקים אלו מבוססים על מחשבה וחישוב, אין מנוס מלומר שהם מותרים. השחמט הוא דוגמה לכך. ואם הם מבוססים על מזל וניחוש, אין מנוס מלומר שהם אסורים. השש-בש הוא דוגמה לכך.”3

לסיכום,

בהתאם לתנאים של האימאם א-שאפעי ואבו יוסף, ובהתחשב בהסבר של אבן חג’ר, ניתן להעדיף את הצד המאפשר, ובכך לפטור את משחקי השחמט מאחריות.

הערות שוליים:

1. א-ז’ואג’יר, 2: 200.

2. רדّ المحتار, 5: 523.

3. א-ז’ואג’יר, 2: 201-202.

בברכה ובתפילה…

שאלות על האסלאם