האם מותר לקנות או למכור נכסי הקדש? האם מותר מבחינה דתית לקנות או למכור מקום שנטען שהוא נכס הקדש (אך לא רשום רשמית ככזה)?

אחינו היקר,

הקרן,

כפי שמשתמע מאופיו של המושג, מדובר בהוצאת נכס שניתן להפיק ממנו תועלת מבעלותו של אדם, והקצאתו למטרה צדקה מסוימת, כלומר הקדשתו (העמדתו) ושימורו.

הווקף של עומר בן אל-ח’טאב (ר”ע), הנחשב לווקף הראשון באסלאם:

“שלא יימכר, שלא יינתן במתנה, שלא יורש…”

כך הוקדש (סבכאני, VI/20). לפיכך, העיקרון המרכזי בהקדש הוא הנצחיות, כלומר, איסור מכירתו ושינויו. בהתבסס על כך, פוסקי ההלכה סבורים כי הקדשים שבהם לא נזכרת מכירה בתנאי ההקדש, אסור למכור אותם אלא במקרה של צורך חיוני. זאת משום שהתנאים הלגיטימיים שהציבו המקדישים בתנאי ההקדש, מבחינת הפעולה, המושג וההוראה, דומים לטקסט של המחוקק (השריעה). במילים אחרות,

תקנון הוואקף המאושר מחייב כמו הקוראן; יש לציית לו.

(בילמן, IV/266, 339, 345, 351; עומר הילמי, 17)

אפילו המקדיש אינו רשאי לשנות או להקצות את תנאי ההקדש הראוי וההכרחי, שכן ההקדש כבר אינו בבעלותו. (ע. הלמי, 47; בילמן, IV/352) אולם, אם קבע בתנאי ההקדש אפשרות לשינוי, אזי רשאי לשנותו. (בילמן, IV/353) סמכות זו ניתנת גם לנאמן בתנאי ההקדש, ובמקרה כזה, גם הם רשאים לשנותו. (ע. הלמי, 47; בילמן, IV/354) אולם, אם התנאי מוחלט, רשאים לשנותו פעם אחת בלבד; ואם נרשם “בצורה מתמשכת”, רשאים לשנותו באופן מתמשך. (בילמן, IV/354)

בנוגע למכירת הקרן:

למכור אותו ולהחליפו בנכס אחר, כלומר להקדיש אותו כהקדש.

“החלפה”

כך נאמר. מכיוון שגם המקדיש (הוואקף) אינו יכול לשנות את תנאי ההקדש, אם אין בתנאי ההקדש תנאי המאפשר מכירה, גם הוא אינו יכול למכור. (בילמן, IV/352) אולם, “יכולת המכירה” הכוונה היא למכור ולקנות אחר במקומו. אחרת, מכירת ההקדש ללא קניית אחר במקומו אינה מותרת, ולכן, למשל, אם המקדיש יקדיש בתנאי שיוכל למכור בעצמו או באמצעות נאמן, ההקדש בטל. כי זה אומר סיום ההקדש. (הילאל א-ראי, 88-89-91)

אולם, בקרן, תנאי הכרחי הוא הנצחיות.

(בילמן, IV/312); ההקדש הטוב ביותר הוא ההקדש המתמשך ביותר, המועיל ביותר והנחוץ ביותר (בילמן, IV/300).

אבל אם יתנה בחוזה את האפשרות למכור ולהחליף, הדבר מותר (הילאל א-ראי, 91). אולם, היתר זה מותנה, בנוסף לקיומו של התנאי בחוזה, בכך שערך הנכס הנרכש לא יהיה נמוך מזה של הנכס הנמכר. אם ערכו נמוך יותר, הדבר אסור (עומר הילמי, 115; בילמן, IV/ 355). כמו כן, אם בחוזה מוזכרת סמכות ההחלפה, אך לא מוזכר במה יוחלף, רשאי הנאמן להחליפו רק בנכס שערכו אינו נמוך מזה של הנכס הראשון (עומר הילמי, 115; בילמן, IV/356; חתמי, 78).

אם נמכרת הקדשה בטעות גמורה (בטעות שאינה סבירה לאדם רגיל), המכירה בטלה, וההקדשה נשארת בתוקפה. (הילאל א-ראי, 93)

אם בכתב ההקדש מותנה שרשאי הנאמן למכור את ההקדש – כפי שקורה בשינוי התנאים – הרי שרשאי למכור פעם אחת בלבד. את התמורה שקיבל אינו רשאי למכור שוב. (הילאל א-ראי, 95) אם מופיע הרישום “לצמיתות”, רשאי למכור. (בילמן, IV/356)

אם המקדיש נתן לאדם (האפוטרופוס) ייפוי כוח למכור את ההקדש, ייפוי הכוח פוקע עם מותו של המקדיש. אולם, אם נתן את ההרשאה גם לאחר מותו, הרי שניתן למכור. (הילאר א-ראי, 98)

גם אם התקנון מאפשר המרה של הקדש בכסף (נכסים נזילים), עדיין ניתן למכור אותו. התמורה תישאר כהקדש, ותנוהל בדרך חוקית, והרווחים יוקדשו למטרה שנקבעה. (בילמן, IV/356) אולם, סוגיה זו נותרה שנויה במחלוקת. בתנאי האינפלציה של ימינו, היא רגישה עוד יותר. ייתכן (אללה אע’לם) שניתן יהיה להשתמש ביחידת מטבע או בזהב, ששומרים על ערכם, כבסיס למדידה. אם התקנון אינו מאפשר המרה, לא ניתן להמיר את ההקדש (לא ניתן למכור אותו ולהקדיש את התמורה במקומו).

אולם, הקרן,

אם הנכס אינו מסוגל להשיג את מטרתו כפי שצוין בתנאי ההקדש, או אם הוא נהרס, מתפורר, או הכנסותיו אינן מכסות את הוצאותיו -לפי המצב הנוכחי- ניתן למכור אותו באישורו של מלומד מוסמך בתחום הדת וההלכה. אולם, במכירה יש להימנע מפערי מחירים מופרזים ביחס למקביליו. (בילמן, IV/ 355)

שימוש בנכס ההקדש למטרה אחרת, שלא למטרת מכירתו.

“שינוי”

כגון הפיכת בית לגן ירק או לבית ספר, או הפיכת חאן למרחץ. אם בתנאי ההקדש הוענקה לנאמן סמכות לשנות את ההקדש, הוא רשאי לעשות זאת, ואם לא, אינו רשאי. (שם)

למידע נוסף, לחץ כאן:

הקרן…

בברכה ובתפילה…

שאלות על האסלאם