אחינו היקר,
הַוֶסֶת, כלומר
הַיְיז
הווסת היא אחת התכונות המבדילות את האישה מהגבר. היא אינה תופעה חריגה או מכוערת, אלא תופעה טבעית ונורמלית, הנובעת מבריאת האישה. בתקופת הג’אהיליה, לפני הופעת האסלאם, היו הערבים נוהגים לקיים יחסי מין עם נשים בזמן הווסת מאחור, ואילו הנוצרים מלפנים. היהודים והמג’וסים, לעומת זאת, נמנעו מכל מגע עם נשים כאלה, ואף נמנעו מלהתקרב אליהן, לאכול ולשתות איתן במשך שבוע שלם לאחר טהורתן.
(מוסלם, חיאץ, 6; אבו דאוד, טהרה, 102, ניכאח, 46; פארוק בשאר, הלכות מיוחדות לנשים, איסטנבול 1989, עמ’ 154 ואילך).
האסלאם קבע מספר הוראות מגוננות על האישה, בכך שח אסר על מנהגים שגורמים לה מצוקה נפשית ופיזיולוגית ומשפילים אותה.
בקוראן נאמר:
“הו מוחמד, שואלים אותך על מצב הדימום הווסתי אצל הנשים. אמור: זהו מצב שגורם להן סבל. התרחקו מן הנשים בעת הדימום הווסתי, ואל תתקרבו אליהן עד שיתטהרו. לאחר שיתטהרו, התקרבו אליהן מן המקום שציווה עליכם אללה.”
(סورة אל-בקרה, 2:222).
בحديث נאמר:
“זהו דין שקבע אלוקים לבנות אדם.”
(אל-בוח’ארי, אל-חַיְץ, 1,7, אל-אדַאחִי, 3, 10; מוסלם, אל-חַג’, 119,120; אבו דאוד, אל-מַנַאסִכּ, 23).
לשואלים האם יש להתרחק לחלוטין מאישה בזמן הווסת, השיב שליח האל כך:
”
(עם אישה שוסתה)
דברים שאינם קשורים ליחסי מין, ניתן לעשותם כרגיל.”
(מוסלם, “הייז” 16; נסא’י, “טהארה” 18; אבן מאג’ה, “טהארה” 12).
גם בקוראן, “הטומאה” אינה מוגדרת כדבר מגעיל,
“התעללות”
כך נאמר, ועל ידי כך רצו להגן על האישה המקיימת יחסי מין בזמן הווסת. מצד שני, ידוע שהנביא מוחמד (עליו השלום) המשיך את יחסיו הרגילים עם נשותיו, מלבד אזור הברך והטבור.
(ראה: אל-בוח’ארי, חיץ, 5, טהרה, 175; א-דארימי, טהרה, 108).
הדבר הלא-טהור אצל האישה המקבלת וסת הוא רק דם הווסת.
רוק וזיעתו אינם טמאים. האוכל שהוא מבשל מותר לאכילה, ושאריות האוכל נקיות. מסופר מפי עאישה (ע”ה) (נפטרה 57/676) ששמעה אותו אומר:
“לפי בקשת שליח האל, הייתי נשענת על ברכיו כשהייתי בנידה, והוא היה קורא את הקוראן.”
(בוכארי, חיץ, 2, 3; מוסלם, חאב, 15; נסאאי, טהארה, 173, 174).
“כשהייתי בנידה, הייתי נושכת בשר עם עצם ואז נותנת לו. הוא היה לוקח ונושך במקום שבו נשכתי. שוב, כשהייתי בנידה, הייתי נותנת לו את הכלי שבו שתיתי מים, והוא היה לוקח ומניח את פיו במקום שבו הנחתי את פי ושותה.”
(מוסלם חייז, 14)
. (חמדי דונדורן)
אסור לגבר לקיים יחסי מין עם אשתו בזמן הווסת או הלידה, או לגעת בה בין הטבור לברכיים. איסור זה מוזכר גם בקוראן.
“התרחקו מנשים בזמן הווסת. אל תתקרבו אליהן עד שיטהרו.”
(סורת אל-בקרה, 2:222)
הצדקה נוספת להלכה זו היא דברי הנביא (ע”ה):
“מה מותר לי מאשתי בתחילת החודש?”
כאשר עבדאללה בן סעד שאל:
“החלק העליון של האיזר מותר לך.”
(אבו דאוד)
כך נאמר. השימוש בבגד התחתון (איזר) כדי להזמין לקימה (יחסי מין) אסור. הדבר נאסר בשל חדית’ המובאת מנועמאן בן בשיר, המופיעה בבוכארי ובמוסלים. שם נאמר…
“כל מי שמתקרב לאזור האסור, מסתכן בנפילה לתוכו.”
התרחש כאן
“איזר”
החלק המכסה את גוף האדם מן המותניים ומטה, כלומר מן הטבור ועד הברך, הוא החלק האסור. מותר ליהנות מן החלקים האחרים, לרבות איבר המין, בנשיקה, חיבוק, מגע וכדומה.
(פרופ’ ד”ר וַהְבֶּה זוּחַיְלִי, אנציקלופדיה לפיקה האסלאמית)
אולם, האימאם מוחמד,
“מותר להשתמש בכל חלק של החיה, בתנאי שחלק שבו זורם הדם יישמר בנפרד.”
כך אמר. גם האימאם א-שאפעי סבור כך. במקרה כזה, על המקום ממנו יצא הדם להיות מכוסה, ולא גלוי. והאנשים שעושים זאת צריכים להיות בטוחים בעצמם.
(ראוף פהליבן, “המדריך המקיף לנשים”, הוצאת ג’ונצ’ה, 1993)
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
