אחינו היקר,
העיסוק בספורט והיות ספורטאי מותרים, ואף ישנם סוגי ספורט שהם סונה (מנהג מומלץ). אולם, יש להקפיד על כיסוי חלקי הגוף המחייבים כיסוי, להימנע מאיסורים, להימנע ממעורב של גברים ונשים, ולהקפיד במיוחד על מצוות חובה.
מכאן, שפעילות ספורטיבית מותרת, אך הדבר תלוי באופן ביצועה.
כמה שמשחק, בידור ומוזיקה הם אירועים אנושיים, פעילויות מולדות, כך גם הספורט הוא פעילות אנושית לפחות באותה מידה. זאת משום שהאדם ניחן בפסיכולוגיה תנועתית, נלהבת ותחרותית.
ספורט,
‘פעילויות גופניות המבוצעות מתוך תפיסה של משחק, תחרות ומאבק, שמטרתן לשפר את הכושר הגופני’
כפי שהוגדר, אף אחד, בכל גיל ובכל רמה, אינו יכול להרחיק את עצמו מספורט, יש לו קשר כלשהו לסוג ספורט זה או אחר; הוא עוסק בו במידה זו או אחרת, או מתעניין בו מרחוק.
אירועי ספורט בעלי היסטוריה ארוכה כהיסטוריה של האנושות,
כיום, הוא קיבל ממדים שונים לחלוטין; הוא הפך לפעילות בינלאומית, לשפה אוניברסלית ולכלי פרסום יעיל. כל אומה, מרצונה או שלא מרצונה, נאלצה לדבר את השפה המשותפת הזו. בתמיכתם של אמצעי תקשורת המונים כגון טלוויזיה ואינטרנט, הוא הגדיל את טווח העניין שלו עוד יותר.
באירועי ספורט מסוימים, במיוחד במשחקי כדורגל לאומיים, התרכז רוב הציבור בנקודה אחת. הספורטאים משכו אליהם את תשומת הלב, ללא קשר לרמת השכלתם או לאופן חשיבתם. לעתים מצאנו את עצמנו בתוך זה כעם, ולעתים כקהילה.
כמו כל פעילות, גם ספורט הוא מערכת של משמעת וכללים.
“צריך לשחק את המשחק לפי הכללים.”
העיקרון הזה תקף במיוחד בספורט. ההיבט האנושי של העניין הופך את הרעיון הזה לבלתי נמנע.
כאשר אנו בוחנים את הספורט מתוך פרספקטיבה של חיים ואמונה, אנו מגלים כי גם לו יש מסורת והיסטוריה. כאשר אנו בוחנים את ההיסטוריה הזו במסגרת הסונה (המסורת הנבואית), אנו מוצאים בה יסודות מוצקים, שורשים עמוקים, יציבות, ובהתאם לכך, גם מחויבות.
בתוך המשמעת התרבותית הייחודית של תקופת השגשוג, אנו מוצאים סוגים שונים של ספורט. הדבר המעניין והיפה הוא שרוב סוגי הספורט שהיו קיימים באותה תקופה, ממשיכים להתקיים גם כיום, חלקם בשינוי מהותי, וחלקם ללא שינוי.
להלן סוגי הספורט העיקריים שבהם עסק הנביא (עליו השלום) בעצמו, עודד אותם וקבע את עקרונותיהם:
היאבקות, ריצה, תחרויות, מרוצי סוסים וגמלים, שחייה, קליעה למטרה, ציד, וצפייה בפעילויות ספורט אלו באופן פרטני או קבוצתי, והענקת פרסים למנצחים.
היאבקות:
רוכאנה בן עבד אל-יזיד, אחד מגדולי המתאבקים בתקופתו, התנה את התאסלמותו בכך שהנביא (ע”ה) ינצח אותו בהיאבקות, ואכן הנביא ניצח אותו מספר פעמים. אולם רוכאנה לא עמד בהבטחתו. שנים רבות לאחר מכן, עם כיבוש מכה, התאסלם רוכאנה והתיישב במדינה. ישנם חדית’ים שהוא העביר.1
במקורות הסيرة מופיע כי הנביא (עליו השלום) התאבק גם עם אנשים אחרים מלבד רוכאנה, וכי ילדי الصحابة שהגיעו לגיל בגרות התאבקו זה עם זה במהלך הטקס השנתי לגיוסם לצבא, וכן מסופר כי חסן וחוסין התאבקו בפני הנביא (עליו השלום).
ההיאבקות התפתחה גם באימפריה העות’מאנית, וזכתה לתמיכה ישירה מהארמון, מה שהקנה לה תהילה עולמית. היאבקות נחשבת גם כ… (המשפט נקטע, יש להוסיף את המשך הטקסט המקורי)
“אריה של אללה ושליחו”
הוא ידוע כהאמזה (ר.ע.), אדון השהידים.
קליעה למטרה וקשתות:
לאימון בקשת, ככלי מלחמה וג’יהאד, יש מקום חשוב מאוד בסונה. הנביא (ע”ה) אמר באחד מן החדית’ים:
“אל ימנע איש מכם את עצמו מלהתענג על חיציו.”
2
כך ציווה. בحديث אחר, כאשר נאמר לנביא (ע”ה) שקבוצה מחבריו הלכו לבילוי, הוא הביע תחילה את אי שביעות רצונו, אך לאחר שהוסבר לו שהלכו לירות בחץ וקשת,
“ירי אינו בידור. ירי הוא הטוב ביותר מבין הדברים שאתם נהנים מהם.”
3
כך ציוו. ואפילו, בحديث נאמר:
“כאשר יתקוף את אחד מכם צער או מצוקה, אין לו דבר טוב יותר לעשות מאשר לקחת את קשתו ולפזר את צערו בעזרתה.”
בנוסף, הוא ציין כי פעילות גופנית מביאה את האדם לידי רוגע פסיכולוגי.
הנביא (עליו השלום) היה משבח את הלוחמים המיומנים בקשת. בקרב אוחוד, בשל דיוק יריותיהם, הוא השתמש בביטוי שלא השתמש בו כלפי אף אחד אחר.
“אמא ואבא שלי יהיו קורבן למענך”
הוא השתמש בביטוי זה עבור סעד בן אבו וקאס.4 בשל כל העידודים הללו, העניקו הסחאבה חשיבות רבה לקליעה בחץ וקשת, והיו מתאמנים בה בכל הזדמנות, אפילו אחרי תפילת הערב עד שחשיכה.5
הנביא (עליו השלום) היה אפילו צופה בתחרויות קליעה בחץ וקשת. הנה כיצד מתאר סלמה בן אקווה את תמיכתו של הנביא:
השליח פגש בשוק קבוצה מבני אסלם שהתחרו ביניהם ביריית חצים. הוא אמר להם:
“הוי בני ישמעאל! ירו, כי אבותיכם היו יורים. ירו; ואני אעזור לשבט פלוני.”
אמר. בעקבות דבריו אלה, קבוצה אחת הפסיקה את הירי. אדוננו,
“מה קרה, למה אתם לא זורקים?”
הוא שאל. הם ענו:
“איך נזרוק, הרי אתם מחזיקים את הצד השני.”
על כך, אמר הנביא:
“תתחילו, אני תומך בכולכם, בשני הצדדים.”
הם ציוו.6
גם אופיו של נביאנו (עליו השלום) היה מיוחד במינו. הוא לא פגע באיש אפילו במעט, ותמיד תמך בהצלחות של אחרים.
מרוצי סוסים וגמלים והענקת פרסים למנצחים:
הנביא (ע”ה) ייחס חשיבות רבה לסוסים, טיפח את גידולם והמליץ עליהם. לפי המסורות, היו לו בתקופות שונות עד תשעה עשר סוסים.
לפי עדותו של אבן עומר, שליח אללה היה מאמן את סוסו ואז משתתף איתו בתחרויות.7
“שלושה דברים הם מתנה: מרוץ גמלים, מרוץ סוסים ומרוץ קשתות.”
8
הנביא שלנו (עליו השלום) היה מעודד אחרים על ידי הענקת פרסים למי שזכו במקום הראשון בתחרויות.
הסוס, כמרכיב של הג’יהאד, מוזכר בשבחים רבים בקוראן. חמשת הפסוקים הראשונים של סורת אל-עאדיאת מתארים את הסוס כך:
“אני נשבע בסוסים הדוהרים, הנושפים בכבדות.”
ובמכים ומשמיעים ניצוצות.
ולאלה שפשטו על העיר בשעת בוקר.
ולאלה שמעלים עשן ואבק.
ולאלה שחדרו ללב האויב…”
שחייה:
הנביא (עליו השלום) למד לשחות בילדותו במדינה, עודד את חבריו שהיגרו לחבש בתקופת מכה ללמוד לשחות, והביע את שביעות רצונו מאלו שידעו לשחות. גם עומר בן אל-ח’טאב,
“למדו את ילדיכם לשחות.”
הוא הדגיש את הנושא באומרו את הדברים הבאים.
הליכה וריצה:
“למי שרץ בין שתי מטרות, יש שכר על כל צעד.”
כפי שציווה נביאנו,
“תתחרו במירוץ קשתות, תתחזקו פיזית, תלכו יחפים.”
9
הוא הדגיש את היתרונות של הליכה, כפי שמשתקף בדבריו.
הנביא (עליו השלום) עצמו התחרה בריצה פעמיים עם אשתו, אשת הנביא עאישה. בפעם הראשונה ניצחה אשת הנביא עאישה, ובפעם השנייה הפסידה עקב עלייה במשקל, והנביא, שניצח בריצה, אמר:
“זה שווה לריצה הקודמת; אנחנו מסודרים.”
10
כפי שניתן לראות, העקרונות והמידות הבולטים בדוגמאות אלו של הסונה הם: שמירה על הכושר הגופני של האדם, אך בעיקר שמירה על חייו, חיוניותו, כבודו ואמונתו, וכן חיזוק גופני, עוצמה, הגנה והכנה מראש לשימוש בכוח נגד אויב חיצוני, בהתאם לצורך של התקופה. כלומר, סוגי הספורט המוזכרים בסונה הם משחקים בעלי מטרה, מועילים ובעלי יעד מוגדר. בתוך כך, האדם נהנה, שומר על בריאותו, וגם זוכה לשכר על ידי קיום מצווה.
כמו כן, בכל ענפי הספורט המוזכרים בסונה קיימים גם הכללים האסלאמיים הכלליים.
בתחרויות ובמשחקים אסורות התנהגויות שעלולות לגרום לשנאה, טינה ועוינות בין הצדדים. בתחרויות קליעה למטרה ומירוצי סוסים, הזוכים והמפסידים נבחנים יחד, ופרסים ניתנים לזוכים כעידוד, בעוד שהמפסידים מתבקשים להמשיך ולשאוף לניצחון. תחרויות אלו בשום אופן אינן מובילות להימורים.
הסַחַאבִּים היו אנשים עסוקים בעבודתם ובחייהם, חלקם עסקו במדע ובהשכלה. רובם היו בעלי משפחות. פעילותם ועסקיהם אלו לא גרמו להם להזניח את עבודתם היומיומית, את מהלך חייהם הרגיל ואת חובותיהם הדתיות, במילים של ימינו…
“קנאי”
זה גם לא הוביל לשום סוג של קנאות. כי הם היו מודעים למה שהם עושים, הבינו למה הם עושים את זה, והיו מודעים לכמה זמן הם צריכים להקדיש לזה.
מנקודת מבט של המידות הכלליות בסונה, יש ללמד את הצעירים, ככל האפשר, ענפי ספורט שונים כגון ריצה, שחייה, רכיבה על סוסים, ירי, היאבקות; וכן ענפי ספורט מזרח-אסייתיים כגון ג’ודו, טאקוונדו, קראטה וסיף, שכן כל אחד מהם נושא אופי מפתח ומכין לעתיד. ענפי ספורט אלו ומשחקים אחרים שאינם חורגים מהמסגרת המותרת, משמשים כלי לפיתוח ובידור בילדות, מספקים פעילות גופנית ופורקן בגיל הנעורים, ומהווים הגנה מפני מחלות שונות הנגרמות מחוסר פעילות גופנית בגיל מבוגר.
מבין סוגי המשחקים הללו
קליעה למטרה, רכיבה על סוסים, שחייה, ריצה
היא חשובה יותר מסוגי ספורט אחרים, שכן אם היא נעשית בכוונה כנה להכין את הנוער למאבק העתידי, היא תיחשב כסוג של עבודת אלילים.
היום, כולנו ניצבים בפני עובדה ספורטיבית אחת שאיננו יכולים להתעלם ממנה או להכחישה.
בבחינת אירועי ספורט, ניתן לראות כי הם מביאים עמם גם את היתרונות הבאים:
תפקיד מאחד:
לספורט יש תכונה מיוחדת: הוא מאחד אנשים בעלי דעות ואמונות שונות, מקרב אותם, לעיתים משמח, לעיתים מבדר ולעיתים אף גורם לבכי. אולם, עליו להישאר בגבולותיו. כאשר גבול זה נחצה, הדבר עלול להוביל לתוצאות שליליות, החל מריבים ועד לרציחות, כתוצאה מנאמנות קנאית. העיקרון החשוב ביותר בשמירה על גבול זה הוא האופי הבנאי והמאחד של האמונה והמוסר.
התפרעויות, הנפוצות במיוחד לאחר משחקי כדורגל, מציפות את רחובותינו במראות לא רצויים. האדיבות, השקט והרוגע שהפגינו יפן ודרום קוריאה לאחר הפסדן במשחק גביע העולם, צריכים ללמד אותנו רבות.
– לצד יתרונות אלו, הספורט מעניק לאדם את הרצון לחיות, את אהבת העבודה ואת ההתלהבות, ומספק לו שלווה נפשית.
– מפתח את היכולות המיוחדות של האדם.
– זה מאפשר לצעירים להוציא את האנרגיה שלהם.
– ניתן אפילו להתייחס אליו ככלי להעברת מסרים, בהתאם להקשר.
ספורטאי בעל ערכים דתיים ורוחניים, אמונתו, מוסריותו ואורח חייו יכולים לשמש דוגמה טובה לצעירים.
– אם מתנהגים בצורה מודעת, ענפי ספורט קבוצתיים גורמים להתפתחות האנושות מבחינה תרבותית.
היא מבטיחה עבודה משותפת, עזרה הדדית ופעולה משותפת. היא מאפשרת הופעה ושיתוף של רגשות ומחשבות משותפים.
– זה מרגיל את האדם להיות ממושמע, ומחזיק אותו בתנועה ופעילות.
– בנוסף, ניתן להשתמש בספורט ככלי יעיל לקידום ולפרסום.
באמצעות ספורט ניתן לבסס רמה מסוימת של ביטחון עצמי לאומה. ניתן להשתמש בו ככלי להצגת כוחה של מדינה בעולם החיצון.
כדוגמה לכך, לאחרונה, למשל, כדורגל קיבל משמעות נוספת עבור מדינות מוחלשות, מדינות אסיה וקהילות מוסלמיות, כסמל לתמיכה הדדית, סולידריות, עמידה לצד האחר והפגנת נוכחות מול מדינות המערב. כמה שמחו מדינות וקהילות מוסלמיות על ניצחונותיה של טורקיה במשחקי גביע העולם.
מכיוון שזה גורם לפגיעה גופנית באדם,
אינו נחשב לספורט מקובל על ידי חכמי הדת המוסלמים.
קרב אגרוף
אפילו בעבר, זה עורר התרגשות רבה בעולם המוסלמי. בשנות השישים, כשהיה קסיוס קליי סערה בזירות האיגרוף, הוא הכריז על התאסלמותו ושינה את שמו מקסיוס ל-
מוחמד עלי
הוא שינה את תדמיתו, ראה את עצמו כנציג של אומות מדוכאות והעולם המוסלמי, וזכה לצפייה רבה משעות הלילה המאוחרות ועד הבוקר, במיוחד הרעיש את הלבבות של המוסלמים.
אין כל מניעה לשחק היום במשחקי ספורט ברחבי העולם, תחת איזה שם שיהיה, ובאיזו מדינה שיהיה מולדתם, בין אם משחקים כיחידים ובין אם כקבוצה.
אולם, חכמי הדת המוסלמים שוב הפנו את תשומת לבנו לעניינים הבאים, למען שלוות נפשו ונוחותו של האדם:
1.
אין להרשות שימוש בשפה גסה בזמן משחק או צפייה.
2.
אסור שהמשחק יגרום לבזבוז זמן כה רב עד שהמשתתפים והצופים יאלצו להזניח את לימודיהם ואת עבודתם החיונית.
3.
אין להשתמש במשחקים המשוחקים להימורים בשום צורה שהיא (כגון טוטו ספורט, לוטו ספורט ושישה מנחשים).
4.
אין להפריע לקיום מצוות חובה כגון תפילה וצום במועדן.
5.
זה לא צריך להיות מסוכן במידה שעלולה לגרום לפגיעה גופנית או למוות.
6.
אסור להרשות חריגות שעלולות להפריע לסביבה.
7.
בנושאים כמו לבוש וכדומה, אסור לחרוג מהגבולות המותרים על פי הקוראן והסונה.
הערות שוליים:
1. אבו דאוד, אל-ליבאס 21.
2. מוסלם, אימארת 168.
3. כנז אל-עמאל, 4:292.
4. אל-בוח’ארי, אל-מגאזי 18.
5. אבו דאוד, סלא 6.
6. בוכארי, ג’יהאד 78.
7. אבו דאוד, ג’יהאד 67.
8. אבו דאוד, ג’יהאד 67.
9. מַגְ’מַע א-זַוַאִיד, 5:136.
10. אבו דאוד, ג’יהאד 67.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
