אחינו היקר,
מכיוון שבנקים הם מוסדות המבוססים על ריבית, העבודה בהם אינה מותרת. אנו ממליצים לעבוד במוסדות אחרים, שכן הכנסה מעבודה בבנק תהיה מעורבת בחטא.
שתי ההרגלים הרעים והמכות הראשונות שהאסלאם נלחם בהן וניסה לעקור אותן מן השורש מראשית ימיו הן:
משקה חריף
וְ
זנות
אז, השני בוודאי גם כן.
ריבית
אלו היו מנהגים שהתמזגו בחיי הערבים בתקופת הג’אהיליה, הפכו לחלק בלתי נפרד מחייהם, חדרו לדם ולעצמותיהם. האסלאם חיסל זאת במהירות. ואכן, במשך מאות שנים לא היה זכר לריבית בארצות ובחברות המוסלמיות. אך ברגע שהאמונות והמנהגים של תקופת הג’אהיליה החלו להתעורר מחדש, הם הביאו עמם את כל מרכיביהם.
אלכוהול, זנות, הימורים, מגונות.
וְ
ריבית
אלו הן חלק מן הצרות הללו.
לדוגמה, בעוד שכל דבר יובא מאירופה, החיים הכלכליים הותאמו במידה רבה למערכת הריבית. כך, לבסוף, החלו לצוץ מוסדות ריבית כפטריות אחרי הגשם בכל פינה. מכיוון שלא ניתן היה להביא את העובדים מחו”ל, היה צורך להעסיק את אנשי ארצנו. בסופו של דבר, כל המשרות אוישו, ממנהל ועד פקיד, מעובד ועד מנקה.
ניתן לבחון את מצבם של העובדים בארגונים העוסקים בריבית בשתי דרכים.
ראשית,
אלה שנכנעו לפיתוי של ההזדמנויות, אף שידעו שהמוסד עוסק בריבית ושהעבודה שם תגרור אחריות;
השני הוא,
אלה שנכנסו [למקום] בעבר, אך באותה תקופה לא הקפידו על ענייני חלאל וחראם, ואף לא חשבו שזה עלול להוות בעיה.
העובדה ידועה: האיסלאם אסר לחלוטין את הריבית, נלחם בה תמיד, הקים מוסדות עזרה הדדית שונים כדי לסגור את הדרכים המובילות לריבית, וראה את רווחת החברה ושלומה בהסרת מכת הריבית. אך האם יאשר דתנו הנעלה מוסדות המבוססים על ריבית, המנסים להחדיר את הריבית לכל עסקאות המסחר והתעשייה, אפילו הקטנות ביותר, המעודדים את העם לריבית בכל הזדמנות, המערערים את תחושת העזרה ההדדית בקרב האנשים, ומבטלים מנהג המקל על עולם העסקים כגון הלוואות והחזרתן? אין ספק שלא.
כלשונו של בדיעוזאמאן:
“הרווח של הבנקים, שהם שערים ודלתות של ריבית (הלוואה בריבית), מועיל לגויים, שהם אויבי האנושות, ולמרושעים שבהם, ולטיפשים שבהם, ומהווה נזק מוחלט לעולם המוסלמי.”
(1)
התעסקות בריבית ועסקאות ריבית אסורה, חרם, הן בפסוקים והן בחדית’ים. תרגום הפסוק הוא כדלקמן:
“הנושים בריבית לא יקומו מקבריהם אלא כמשוגעים ששד נכנס בהם. וזה מפני שהם…”
“מסחר הוא בעצם סוג של ריבית.”
כך הם אומרים. אולם אללה התיר את המסחר ואסר את הריבית.”
(2)
האנשים שמתעסקים בחטא דרך ריבית מפורטים בחדית’ (מסורת נבואית) באופן הבא:
“מי שנוטל ריבית, מי שנותן ריבית, מי שמעיד עליה ומי שרושם אותה, כולם מורחקים מרחמיו של אללה.”
(3)
בפסוק הקדוש מוזכרים רק אלו שנוטלים ריבית, ואילו בחדית’ הנביא מפורטים אלו שנוטלים, אלו שנותנים, אלו שמעידים ואלו שרושמים את העסקה, בזה אחר זה.
“הימנעו מלהתרחק מרחמי האל”
הדברים נאמרו יחד ובאופן כולל.
במצב כזה, אף על פי שעובדי מוסדות הריבית אינם אוכלים ריבית ישירות ואינם גורמים לאחרים לאכול ריבית, הם עוסקים בעסקאותיהם, מבצעים את חישוביהם והתכתבויותיהם, ומנהלים את ענייניהם המנהליים. בין אם מדובר בפקיד ובין אם במנהל, ההלכה הנזכרת בحديث…
«פקיד»
הוא נכלל בתוך המושג.
לכן, לא מומלץ לאדם שמודע לפרטים אלו להיכנס מרצונו החופשי למוסדות מסוג זה.
“לא מצאתי עבודה אחרת”, “אני חייב להיכנס מתוך אילוץ”
אין לראות בתירוצים כגון אלה הצדקה או פטור מאחריות. הרי תחום המותר והחוקי רחב דיו כדי לספק את צרכי האדם. ייתכן שהשכר בעבודה חוקית יהיה נמוך יותר, אך לפחות לא יהיה זה כסף מפוקפק. יתר על כן, קשה מאוד להצדיק עבודה במוסד המבוסס על ריבית כהכרח.
“מה ההבדל בין עבודה במשרות ממשלתיות אחרות ובחברות כלכליות ציבוריות לבין עבודה במוסד ריבית? הרי גם במשכורת שניתנת לפקיד מעורבת במידה רבה ריבית.”
בנוגע לאמירות כגון:
ראשית, לא כל הפקידים או כל העובדים במקומות עבודה רשמיים אחרים עוסקים בחישוב ריבית. כלומר, הפקיד או העובד אינם עוסקים ישירות בריבית. לעומת זאת, עובדים במקומות עבודה המבוססים על ריבית מקדישים את כל זמנם לחישובי ריבית, חוזים ועסקאות.
מצד שני, הכנסות המדינה אינן מצטברות רק דרך ריבית. רובם המכריע מגיע ממיסים ודרכים דומות הנגבים מהציבור. הפקיד מקבל את משכורתו מתוך כוונה לקבל את הכספים הללו. אפילו אדם שמרוויח את פרנסתו בדרכים אסורות, כגון הימורים או שתיית אלכוהול, אם הוא עובד בעבודה לגיטימית, כגון בנייה, השכר שהוא מקבל הוא לגיטימי וכשר.
מותר לנושה מוסלמי לקבל את חובו מנושה שאינו מוסלמי, גם אם הכסף הושג ממכירת יין. (4) אף על פי שמקור הכסף אסור על פי ההלכה, הנושה אינו אחראי לכך. הוא רק מקבל את חובו. האחריות כולה מוטלת על החייב. כך גם לגבי עובד מדינה, שעושה עבודה לגיטימית ומקבל שכר עליה מהמדינה. לכן, אנשים העובדים במקומות עבודה שבהם יש ריבית אינם יכולים להשוות את עצמם לעובדי מדינה.
מי שנכנס לעסקים המבוססים על ריבית, ורק לאחר מכן החל לחקור את עניין האיסור וההיתר, מומלץ שלא להישאר ולהמשיך בעבודה זו, אלא אם כן ימצא עבודה אחרת שתאפשר לו להתפרנס. עליו לחתור ולשאוף למצוא עבודה כשרה.
בינתיים, עליו לנסות לחזק את צד השכר על ידי ביצוע טוב יותר של שירותיו הרוחניים והאיסלאמיים, את חובותיו. כי מעשים טובים מכפרים על רע ומטהרים את החטאים.
יש לציין גם כי אם למקומות עבודה העוסקים בדברים אסורים יש גם תחומים מותרים, והם מרוויחים גם מעבודות לגיטימיות, הרי שהמצב קל יותר, שכן לא ניתן לקבוע שכל הכנסותיהם אסורות. או לחלופין, עבודות כמו סלילת כבישים, הובלת מים, ביצוע מכרזים על אספקת חשמל ועבודות מועילות אחרות אינן נחשבות לעבודה אסורה.
הילדים אינם אחראים על הכנסותיהם הלא-כשרות של הוריהם. לכן, עליהם להתחרט, להימנע מלהרוויח כסף בדרכים אסורות בעתיד, ולעשות הרבה מעשים טובים.
מקורות:
1. מכתבים, עמ’ 450
סורת אל-בקרה, פסוק 275.
3. מוסלם, מוסאקאת, 105.
4. דירר, עמ’ 318.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
