האם מותר לבקר בקברים?

תשובה

אחינו היקר,

בדרך כלל, ביקור בקברים מומלץ לגברים, ומותר לנשים. ביקור בקברי צדיקים, הורים וקרובי משפחה נחשב למעשה מומלץ. ביקור נשים בקברים מותר, כל עוד אין חשש לבעיות כגון צעקות, קריעת שיער ופגיעה בכבוד הקברים. זאת משום שהנביא (ע”ה) יעץ לאישה שבוכה ליד קבר בנה להתאזר בסבלנות, ולא מנע ממנה את הביקור.

(בוכארי, ג’נאיז, 7, אהכאם, 11; מוסלים, ג’נאיז, 15).

מצד שני, מסופר כי גם עאישה (רע”א), אחותו של עבד א-רחמן בן אבו בכר, ביקרה בקברו.

(תִּרְמִזִי, ג’נָאאִז, 61).

הנביא מוחמד (ע”ה) אסר לזמן מה את ביקור הקברים בתקופה שבה אמונת הגורל טרם התבססה והמנהגים הפגאניים עדיין נמשכו, אולם מאוחר יותר התיר זאת. החדית’ אומר:

“היה זה אני שאסרתי עליכם לבקר בקברים. עכשיו אתם יכולים לבקר בהם.”

(1)

חדית’ים המציינים כי הנביא מוחמד (עליו השלום) קילל נשים המבקרות את קבריהם לעיתים קרובות.

(תִּרְמִזִי, צַלָאת, 21; גַ’נָאאִז, 61; נַסָאִי, גַ’נָאאִז, 104; אִבְּן מַאגֶ’ה, גַ’נָאאִז, 49),

הדבר מתייחס לתקופת איסור הביקורים. תירמיזי ציין זאת במפורש.

(תִּרְמִזִי, ג’נָאאִז, 60)

הגברת עאישה (ע”ה) ואבן עבד אל-ברר מחזיקים בדעה זו.

לפי הדעה המקובלת בקרב החנפים, מותר לאישה לבקר בקבר, בתנאי שלא יהיו התנהגויות מוגזמות כגון תלישת שיער או בכי מופרז. זאת משום שההיתר המוזכר בחדית’ים כולל גם נשים.

(תִּרְמִזִי, ג’נָאאִז 60, 61; אִבְּן עָאבִּדִין, רַדְּ אל-מֻחְתָּאר, איסטנבול 1984, II, 242).

נראה כי ביקורי קברים, לאורך ההיסטוריה, נעשו גם על מנת לבקש עזרה מן המתים, ואף לסגוד להם.

זו הסיבה שבשחר האסלאם אסר הנביא מוחמד (ע”ה) על ביקור קברים. היהודים והנוצרים הפכו את קבריהם של אלה שסגדו להם למקומות פולחן. בתקופת הג’אהיליה, השתחוו לקברים והתפללו לאלילים. עבודת האלילים החלה בהערצה וכיבוד פסלי אנשים מפורסמים, ובסופו של דבר הפכה הערצה זו לעבודת אלילים.

מטרת דת האסלאם היא אמונת הייחוד (תַוְחִיד).

(להכיר באללה כבורא היחיד והמשפיע היחיד, ולעבוד אותו לבדו)

היה זה כדי להטמיע את האמונה בלבבות. בתחילה, הנביא מוחמד (עליו השלום) אסר על ביקור בקברים, מכיוון שראה בכך סכנה. אולם, לאחר שהאמונה באל אחד התבססה היטב בלבבות והתקבלה על ידי המוסלמים, הותר ביקור בקברים.

כי בביקור בקברים יש תועלת הן לחיים והן למתים. השליח (עליו השלום) ביקר בקבר אמו אמינה במהלך מסעו למכה, בכה והביא את סביביו לבכות, וניתן אישור למוסלמים לבקר בקברים.

(אבן מאג’ה, ג’נאאז 48; נסאף, ג’נאאז 101; מוסלם, ג’נאאז 36; אבו דאוד, ג’נאאז 77)

. היתר זה, ואף העידוד לבקר במקום, מבוססים על מסורות מפורסמות.

(אבן מאג’ה, ג’נאיז, 47; תרמיזי, ג’נאיז, 60).

יתרונות ביקור בקברים

א)

זה מזכיר לאדם את המוות ואת העולם הבא, ומאפשר לו להפיק לקחים לקראת העולם הבא. (2)

ב)

הוא מנחה את האדם לצניעות ויראת שמים. הוא מונע תאוות עולם מוגזמות וביצוע עבירות. הוא מניע את האדם לעשות טוב.

(אבן מאג’ה, ג’נאאיז, 47)

.

ג) ביקור בקברי צדיקים, ובמיוחד בקבר הנביא מוחמד (ע”ה), מביא נחת רוח ומסייע להיווצרות רגשות נעלים. המסע לביקור בקברי הנביא מוחמד (ע”ה) וצדיקי ה’ הוא מעשה מומלץ. בحديث נאמר:

“מי שיבקר אותי אחרי מותי, כאילו ביקר אותי בחייו.”


(מנצור עלי נסיף, א-תאג’, אל-ג’אמיע אל-אוסול, כרך ב’, עמוד 190).

ד)


ביקור בקבר;

זה עוזר לחזק את הקשרים של האדם עם עברו, התרבות הדתית וההיסטוריה שלו.

תועלת הביקור למת

א)

במיוחד מבקרים את קברי ההורים, קרובי משפחה אחרים וחברים, על מנת להתפלל לאללה ולבקש מחילה עבור נשמותיהם. השכר של מעשים טובים שנעשים בשם המתים יגיע אליהם, כפי שמוכח מן החדית’ים האותנטיים ומן האיג’מאע (הסכמה). כאשר מבקרים את המתים, מתפללים לאללה עבור נשמותיהם, קוראים את הקוראן, ומקדישים את שכר המעשים הטובים שנעשו. נטיעת עצים על הקבר היא מצווה. ישנם חדית’ים המעידים כי העץ והצמח שנטעו יקלו על עונש המת. הבאת זרים לקבר, כפי שעושים הנוצרים, היא מעשה פסול.

הפסוק הקדוש הבא מעיד על כך שתפילה וסליחה מועילות לנשמות המתים:

“רבנו, סלח לנו ולמי שקדמונו באמונה, ואל תניח בליבנו שנאה כלפי המאמינים.”



(סورة אל-חשר, 59:10).

ישנם חדית’ים רבים בנושא זה.

(אחמד בן חנבל, מוסנד, ב, 509; ו, 252; אבן מאג’ה, אדב, 1, 2)

ב)

המת שומע את החיים. הדבר מבוסס על חדית’ים המעידים על כך שהנפטר שומע את הנאמר ליד קברו ומקבל את הברכות המופנות אליו.

מסופר מפי עבדאללה בן עומר (ר”ע) כי הנביא (ע”ה) אמר אל גופות גדולי קורייש ששכבו על הארץ לאחר קרב בדר:

“האם הבנתם כי עונש אדונכם הוא אמת?”

כך קרא. האמיר עומר (ר”ע) אמר:



“הו שליח אללה! האם אתה מדבר אל הגופות חסרות הרגש האלה?”



כאשר אמר זאת, אמר שליח אללה (עליו השלום):


“אתם אינכם שומעים יותר מהם. אבל הם אינם יכולים לענות.”


הורה/ציווה

(אחמד בן חנבל, ב, 121).

בנושא זה, במקום שמתים שומעים, מובא מפי עאישה (רע”א) כי שמענו מפי שליח אללה (ע”ה):

“הם יבינו את האמת טוב יותר כשהם ימותו. אכן, אלוהים אמר:

“האהוב שלי, אינך יכול להשמיע את דבריך למתים.”

”

החדית’ הועבר. אולם רוב חכמי האסלאם התנגדו לדעת אשת הנביא עאישה (רע”א) בנושא זה, והעדיפו את חדית’ עבדאללה בן עומר שהזכרנו לעיל, מכיוון שהוא תואם לריוואיות אחרות. (3)

נימוסי הביקור

כאשר המבקר מגיע לבית הקברות, הוא מפנה את פניו אל הקברים ומברך אותם כפי שאמר הנביא (עליו השלום):

“שלום עליכם, אחי המאמינים ואנשי ארץ המוסלמים. בעזרת השם, גם אנו נצטרף אליכם. אני מתפלל לאללה שיעניק לנו ולכם בריאות.”


(מוסלם, ג’נאיז, 104; אבן מאג’ה, ג’נאיז, 36).

במסורת של עאישה (רע”א) המשמעות זהה, אולם הניסוח שונה מעט. במסורת של אבן עבאס אצל תרמיזי, מסופר כי שליח אללה (ע”ה) עבר פעם בבית הקברות של מדינה, פנה אליהם ואמר:

“הו יושבי הקברים, שלום עליכם! יסלח אללה לנו ולכם. אתם הלכתם לפנינו, ואנחנו נלך אחריכם.”

(אנחנו נבוא)

.”


(תִּרְמִזִי, ג’נָאאִז, 58, 59).

אם אדם מברך את מי שהוא מכיר בעת שהוא עובר ליד קברו, המת מקבל את ברכתו ומזהה אותו. ואם הוא מברך את מי שאינו מכיר בעת שהוא עובר ליד קברו, המת מקבל את ברכתו.

(אל-ע’זאלי, אִחְיָאא עֻלוּם אִלְדִּין, כרך ד’, פרק על ביקור הקברים).

אין להתפלל בתוך הקבר בעת ביקור בו.

אין להפוך קברים למסגדים. תפילה מול קבר היא מעשה פסול. הדלקת נרות על קברים אסורה.

(מוסלם, ג’נאיז, 98; אבו דאוד, צלאת, 24; תרמיזי, צלאת, 236).

הנביא מוחמד (ע”ה) אסר להדליק נרות במקומות אלו, בין אם מדובר בבזבוז כסף לשווא ובין אם מדובר בהבעת כבוד לקברים. “ישיבה על קברים ודריכה עליהם אסורה”.

(מוסלם, ג’נאיז, 33; תרמיזי, ג’נאיז, 56).

יש להימנע מלדבר דברי הבל ודברי גנאי שאינם הולמים את ביקור הקבר, וכן להימנע מהתנהגות יהירה ומתנשאת, ולהיות במצב של ענווה.

(נסא’י, ג’נאיז, 100; תרמיזי, ג’נאיז, 46).

יש להימנע מלעשות את הצרכים, קטנים כגדולים, בבתי הקברות.

(נסائي, ג’נאיז, 100; אבן מאג’ה, ג’נאיז, 46).

כריתת עשבים ועצים רעננים בבית הקברות היא מעשה שאינו רצוי.

הקרבת קורבן ליד קבר, אפילו אם היא נעשית לשם אללה, היא מעשה שנוא. הקרבת קורבן כדי לזכות ברצון המת או לקבל את עזרתו היא חראם לחלוטין. ישנם הטוענים כי זהו שירק (עבודה זרה), שכן הקרבת קורבן היא עבודה דתית, ועבודה דתית מיועדת רק לאללה. אין להקיף את הקברים כאילו הם הכעבה. בקשת עזרה מן המתים, וקשירת מטפחות, חתיכות בד וסמרטוטים על מצבותיהם, אינה מועילה. האמונה כי קברים ומקומות קדושים מסוימים מרפאים מחלות, וכי אבניהם, אדמתם ועציהם קדושים, אינה עולה בקנה אחד עם אמונת הייחוד של האיסלאם.

להשתמש בצדיקים, חיים או מתים, כמתווכים לבקש משהו מאלוהים.

“תְּוַסְּל”

כך נאמר. בקברו, אין לאדם כוח להועיל לאחר או להסיר נזק. לפי אבן תיימיה ותומכיו, הפנייה אל אללה בבקשה, אפילו באמצעות נביא או צדיק, אסורה ואף נחשבת לשירוק (עבודת אלילים). אולם, רוב חכמי האסלאם סבורים כי מותר לפנות אל אללה בבקשה באמצעות צדיקים, ולבקר את קבריהם לשם כך. למשל…

“למען כבודו של מוחמד, אדוני, אני מתפלל אליך בשמו, אנא הגשם את בקשתי.”

זאת אומרת, זה גורם לתפילות להתקבל.

לפי ההלכה החנפית והמאלכית, עדיף לבקר בקברים בימי שישי, וכן בימי חמישי ושבת הסמוכים לו.

השַׁאפִעִים

הם אמרו שהביקור יהיה נוח יותר החל משעות אחר הצהריים של יום חמישי ועד שבת בבוקר.

החנבליים,

הם ציינו כי אין זה נכון להקצות יום מסוים לביקור. לסיכום, אף על פי שביקור ביום שישי עדיף, ביקור בימים אחרים אפשרי ומותר.

(עבד א-רחמן אל-ג’זירי, אל-פיקה עלא אל-מזאהיב אל-ארבעה, א’, 540).

מקורות:

1) ראה: מוסלם, ג’נא’יז, – 106, אדאחי, 37; אבו דאוד, ג’נא’יז 77, אשריבה, 7; תרמיזי, ג’נא’יז, 7; נסא’י, ג’נא’יז, 100; אבן מאג’ה, ג’נא’יז, 47; אחמד בן חנבל, א’, 147, 452, ג’, 38, 63, 237, 250, ה’, 35, 355, 357.

2) ראה: מוסלם, ג’נא’יז, 108; תרמיזי, ג’נא’יז, 59; אבן מאג’ה, ג’נא’יז, 47-48; אחמד בן חנבל, מוסנד, א’, 145.

3) ראה: א-זבידי, תרגום תג’ריד א-סאריח, קאמיל מיראס, אנקרה 1985, כרך ד’, עמ’ 580.

בברכה ובתפילה…

שאלות על האסלאם