אחינו היקר,
בסורת א-נור, בפסוק השלישי, נאמר:
“הגבר הנואף יתחתן עם אישה נואפת או עם אישה עובדת אלילים; והאישה הנואפת תתחתן עם גבר נואף או עם גבר עובד אלילים.”
כך הורה.
אז מה קורה אם מישהו שסטה בטעות מדרך הישר, חוזר בתשובה שלמה?
ניתן לסכם את ההסברים הנוגעים לפסוק זה מתוך פירושו של אלמלי המנוח כדלקמן. ראשית, נציג את הדעות השונות, ובסעיף 7 נציין את המסקנה:
1.
אף על פי שחלקם טענו כי “הפסוק אינו עוסק בהלכות הנישואין, אלא בגינוי הזנות. הנישואין כאן משמעותם יחסי מין, ולכן האיסור הוא איסור הזנות”, הרי שטענה זו חסרת בסיס. שהרי בקוראן, המילה “נישואין” תמיד מתייחסת לחוזה הנישואין, ולא ליחסי מין, ולכן פירוש זה אינו נכון. יתר על כן, הוכח כי בפירוש זה, הפסוק אינו מועיל כלל.
2.
מסופר מפי עאישה (רע”א):
“אם גבר ינאף עם אישה, הוא לא יוכל להתחתן איתה, זה אסור בפסוק הזה. ברגע שהוא מתחיל את המעשה, הוא כבר נחשב לנואף…”
בפירושו של אבו חיאן נאמר כי גם אבן מסעוד וברא בן עזיב (רחמם עליהם) מבין חברי הנביא (ע”ה) סברו כך (1). אולם, מנגד, נשאל הנביא (ע”ה) על נושא זה…
“התחלה בטיפשות, סוף בנישואין; האיסור אינו הופך את המותר לאסור.”
(2)
כך הובא. הדעה המקובלת, המובאת מפי אבו בכר א-סידיק, אבן עומר, אבן עבאס, ג’אבר, טאוס, סעיד בן מוסייב, ג’אבר בן זייד, עטא, חסן וארבעת האימאמים, היא שהדבר מותר (3). אולם, כפי שמוזכר בפירושו של פח’ר א-ראזי, האיסור על נישואי גבר זנאי עם אישה צנועה, ואישה זנאית עם גבר צנוע, וכן נישואי גבר צנוע עם אישה זנאית, ואישה צנועה עם גבר זנאי, הוא דעתם של הגברת עאישה (רח’ע), אבן מסעוד, אבו בכר, עומר ועלי (ר’ע’ה) (4).
3.
לדעת חסן, האיסור הזה חל על גברים ועל נשים שביצעו ניאוף. מסופר כי עלי (ע”ה) דחה את נישואיו של גבר שנענש בגין ניאוף (במלקות), אלא אם כן הוא מתחתן עם אישה שגם היא ביצעה ניאוף.
4.
יש אומרים כי פסוק זה הופיע בתחילת האסלאם במדינה, וכי הוא נסחף מאוחר יותר. סעיד בן מוסייב אמר בתקופה זו…
“השיאו את הרווקים שביניכם.”
(נור, 24/32)
ובסورة النساء
“התחתנו עם הנשים המותרות לכם.”
(נשים, 4/3)
נאמר כי פסוקים אלו נסחפו כולם יחד, ודעה זו התפשטה.(5) גם אל-ג’ובאי מן המעתזילה אמר כי נסחפו בהסכמה. אולם, כפי שפירט פח’ר אל-ראזי בפירושו, חכמי המחקר הסבירו כי שתי הדעות הללו חלשות.(6) שהרי לומר שההסכמה היא זו שנסחה, הרי שקבוע בהלכות הפיקה כי ההסכמה אינה יכולה להיות נסחפת. ועוד, בהסכמה שבה יש התנגדות מצד אישים כגון אבו בכר, עומר, עלי (רצ’י אללה ענהם אג’מעין), לא ייתכן שתהיה הסכמה. מסיבה זו, לומר כי נסחפו בהסכמה אינו נכון, וכן לומר כי הוסכם על נסחפתה אינו נכון. שהרי, כפי שהוסבר, ההפך הוא הנכון. אמנם…
“והשיאו את היתומות מביניכם”
וְ
“התפללו עליכם”
ההוראות הן כלליות. אולם אין ספק שהן חלות על מי שאין לו מניעה דתית. לכן, ניתן להניח שגם כאן, כמו באיסורים אחרים, האיסור נובע מאחת המניעות. (7)
5.
לפי המסורות המגיעות מאת עבדאללה בן עומר, אבן עבאס (רחמם), מוג’אהד, סעיד בן ג’וביר, וסעיד בן מוסייב, סיבת ירידת הפסוק הזה היא כדלקמן:
בתי בושת שהפעילו זונות בתקופת הג’אהיליה.
(בתי בושת)
היו שם בתי בושת.
כאשר הגיע האסלאם, היו במדינה כעשרה בתי בושת ידועים, שדלתותיהם מסומנות בדגלים וסמלים, ובהם נשים מפורסמות כגון אום מהזול. נשים אלו, בעלות בתי הבושת, היו כולן מן המשתרכים. חלקן צברו הון. מאחר שזנות אסורה באסלאם, הציעו חלק מן הזונות נישואין לכמה מן המוסלמים החדשים, והתחייבו לפרנס אותם אם יסכימו. הם, בשל עוניים וצרכיהם, ביקשו רשות מן הנביא (ע”ה), ואז ירדה הפסוקה הזו, המבהירה כי נישואין אלו אסורים למוסלמים.
לכן, ישנם פרשנים שסברו כי איסור זה מיוחד לאלו שהיו עדים לנסיבות התגלותו.
“אליף לאם”
זהו פירוש אפשרי. אומנם, כאשר הראיה מושלמת, ניתן לייחס את הפסיקה לסיבת ההתגלות. אולם כאן, הפסיקה ניתנה על בסיס תכונה כללית, ובכך הראתה את הניגוד בין תכונות הזימה לבין תכונות האמונה, ולא בקרב האנשים עצמם. זוהי ראיה לכלליות, כלומר, לכלליות הפסיקה. אפילו אם “לָם” יפורש כהתחייבות, יהיה הכרח להכליל את הפסיקה באמצעות היקש. לכן, כוונתם של אלו הטוענים שהפסיקה מיוחדת לסיבת ההתגלות היא לומר שהאיסור הזה חל במיוחד על זונות.
והמאפיין הבולט של זונות אלו הוא ההתרה או ההקלה של עבירת הניאוף, וזהו כפירה.
עם התפשטות האסלאם, נעלמו בתי הבושת, שרידי תקופת הג’אהיליה, והעונשים שנקבעו והוצאו לפועל בארצות האסלאם מנעו את הופעתם של מקרים דומים. ישנם הטוענים כי מכיוון שהדבר היה מוגבל לאותם אנשים בלבד, הוא נשאר עניין אישי שלהם. אולם:
6. על פי הסבריהם של רוב הפרשנים,
האיסור הזה, הוא הגזמה שנועדה להזהיר ולהפחיד את המאמינים מלהתחתן עם זונות. כי אומרים: אסור, ואף מסוכן, להתחבר עם נשים שנושאות את חותם הזנות. זה עלול להוביל להידמות להן, להימצא במצב של חשד, להשמיע עליהן דברי רכילות, ועוד הרבה צרות. כמה גדולה הסכנה להיכשל בחטאים אפילו רק מלהתרועע עם קהל חוטאים! אז איך אפשר להתחתן עם נשים זונות, עם נשים מושחתות?
“השיאו את הרווקים שביניכם, ואת הטובים שבעבדיכם ושפחותיכם.”
(נור, 24/32)
בפיקודו/ה
“סלאח” “הטובים”
הדבר אף צוין ברשומות.
– אבל אם מאמין, חלילה, עשה נישואין אסורים כאלה, האם הנישואין הללו תקפים? או שמא זה נחשב לזנות?
7.
כעת, נסכם זאת וננסה להבין את משמעות הפסוק: יש כאן שלושה חלקים:
ישנם עובדי אלילים המקלים ראש בחטא הניאוף ורואים בו דבר מותר, וישנם כאלה שאינם עושים כן.
הָרִאשׁוֹן:
נישואין בין גבר מוסלמי או אישה מוסלמית לבין אישה או גבר עובדי אלילים אינם תקפים, הם אסורים בהחלט, וזה נחשב לזנות.
השני:
אם הגבר והאישה הנואפים משתייכים לקבוצה המקלה ראש בחטא הניאוף או המצדיקה אותו, כגון בעלי בתי הבושת והנשים המשמשות כהון, שהיוו את הסיבה להתגלות הפסוק,
מכיוון שהפיכת דבר האסור על פי הדין למותר או הקלתו נחשבת לכפירה,
מכיוון שהם נחשבים כעובדי אלילים, נישואיהם אינם נישואים, הם אסורים בהחלט, כמו נישואי עובדי אלילים. לכן, בפסוק, גבר ואישה שזנו מוקבלים לגבר ואישה עובדי אלילים.
“זה אסור למאמינים”
כך צווה. הפסוק הזה מעיד על איסור נישואין בין שני החלקים הללו.
אבל אלה שבאמת עשו תשובה, שונים.
השלישי:
אם הוכח כי אישה זינתה, ואין ראיות לכפירה או להקלה ראש, וטרם נישאה בעבר, הרי שנישואיה עם גברים מוסלמים צדיקים אסורים, אך הנישואים עצמם תקפים. יש ספק מסוים לגבי היקף האיסור בפסוק, ולכן הדבר נתון לפרשנות.
הנה המחלוקת המדוברת נוגעת לחלק זה. אך אצל גב’ עאישה (ר”ע) ואצל אבן מסעוד ואצל ברא בן עזיב, לא נמצאה הסכמה לנישואין, והם החשיבו את איסור החלק הזה כחמור כמו שני החלקים האחרים.
בקיצור, מי שמתיר ניאוף, צריך להתחתן עם מי שנואף.
מותר למוסלמי שקיבל על עצמו את איסור הניאוף, אך נכנע ליצריו וביצע ניאוף, להתחתן עם מי שלא ביצע ניאוף. כמו כן, תפילות כנות וטהורות, בעזרת השם, יתקבלו.
הערות שוליים:
1) אבו ח’יאן, VI/430.
2) אלוסי, XVIII/88.
3) אל-קורטובי, אל-ג’אמיע לאחכאם אל-קוראן, XII/169; א-סויוטי, א-דורר אל-מנצור, VI/126-130.
4) פַחְ’ר א-רָאזִי, XXIII/151.
5) אלוסי, רוח אל-מעאני, ט/87.
6) פַחְ’ר א-רָאזִי, XXIII/152.
7) א-סויוטי, א-דורר אל-מנצור, VI/128-130.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
