אחינו היקר,
לפי דעותיהם של חכמי השאפעי, גזיזת הציפורניים וכדומה היא סונה (מנהג מומלץ), ולא חובה.
בין אם החיתוך הוא חובה ובין אם הוא מנהג,
רק אם מדובר בבצק, שעווה או משהו דומה, יש צורך לנקות אותם.
כמו בנטילת ידיים, גם בטבילה יש להסיר מראש כל חומר המונע את חדירת המים לעור. אחרת, הטבילה אינה נחשבת כשרה.
לדוגמה, בצק, לק, ודומיהם, שמתייבשים על הציפורן, מונעים את חדירת המים. יש להסירם לפני הטבילה. לכלוך רגיל שאינו שומני אינו מונע את חדירת המים. אם עדיין נראים סימני לכלוך על איבר שנטבל במים ללא סבון, הדבר אינו מונע את קיום הטבילה, שכן המים חדרו לעור. אולם, עדיף לקיים את הטבילה לאחר שטיפה יסודית של לכלוך מסוג זה. בעניין זה, דין העירוני ודין הכפרי שווים.
כך גם לגבי בוץ ואדמה שחדרו מתחת לציפורניים. צבע וחומרים דומים שנדבקו לציפורניים ולתחתיתן של עובדי עור וצבעים, על אף שמונעים חדירת מים, הרוב המכריע של חכמי ההלכה התירו זאת, תוך התחשבות בקושי שבדבר. לכן, גם כאן יש להחריג מן הכלל את המקרים ההכרחיים (שקשה מאוד להימנע מהם), שכן ההלכה השאירה פתח לכך.
אבל אם קשקשי דגים או פירורי לחם לעוסים נדבקים לעור ומתייבשים, ומונעים חדירת מים, אז יש להסיר אותם. כי ניתן להימנע מכך, אין זה מצב הכרחי.
מלבד זאת, מכיוון שבדרך כלל אי אפשר להיפטר מפרעושים וזבובים, הימצאותם על העור אינה נחשבת למכשול לטהרה. עם זאת, מומלץ לנקותם היטב. הנושא הזה מופיע גם ב…
אם קליפות הנוצרות על העור עקב מחלה, כגון אקזמה או פריחה, הן מורמות וקצוותיהן צמודות לעור, הן אינן מונעות את טהרת הגוף. אם קליפות אלו מתקלפות או נושרות לאחר הרחצה, אין צורך לחזור על טהרת הגוף.
בברכה ובתפילה…
שאלות על האסלאם
